המקום של ג'וליאנה

אתמול זכיתי לשתי שיחות טלפון נהדרות וארוכות מחברתי היולדת ומחברתי המצפה (שהיינו בחתונה שלה לפני כמה חודשים).

הרגשתי כל כך בת מזל שיש לי חברות שאני יכולה לדבר איתן על המון דברים גם אחרי ניתוק של כמה שנים. ושתמיד תהיה לי אוזן קשבת ועצה טובה. ותמיד משמח אותי לראות שגם לאחרות יש התלבטויות וחששות דומים לשלי.

והרגשתי כל כך שמחה במקום בו אני נמצאת עכשיו.

מכירים את התחושה הזאת שאתה לא מתחרט על שום נסיון שעברת בחיים . אז הפעם אני שם.

אמא יקרה לי (פינת : איפה יצחק קדמן כשצריך אותו)

למצפה תהיה בת, לי יהיה בן. כל אחת רצתה את ההיפך. אז החלטנו לעשות החלפות.

(ואם גריגורים יקרא את הקטע בעוד כמה שנים (נגיד בגיל 3 כשתהיה לו את היכולת הטכנולוגית של מתכנת זוטר) -תדע לך שאני חולה עליך והקטע נכתב בהומור. פשוט בנים קשה יותר להבין. המצפה לעומת זאת טוענת שאני לא מאחלת לעצמי בת בגיל ההתבגרות... נחיה ונראה. אולי נחתן אותם וזהו.)

סוף סוף התחלתי להתנהג כמו אשה בהריון

בימים האחרונים אני מתזזת את הבעל בלי בושה: בא לי גלידת בן אנד ג'ריס, בא לי שיביא אותי עד דלת מקום העבודה שלי (ולא כמו קודם מרחק שלוש דקות הליכה). בא לי דייט איתו בארומה על עוגת תפוזים, בא לי גרעינים שחורים (אחרי ששנים התנזרתי מהם) שלא לדבר על זה שהוא ממתין לי שעה וחצי עד שאני מתעוררת ומתקלחת (הוא מתעורר תמיד לפני השעון המעורר). בקיצור יש לי בעל שלא הייתי מחליפה בשום הון שבעולם.

כמעט פדיחה

מספר הטלפון של העבודה של הבעל הוא לא מזוהה ואני תמיד קוראת לו כשאני עונה  באחד מהכינויים הרבים שלו כשאני עונה (אותם לא אפרט בבלוג).

אתמול כמעט קראתי ככה לפקיד הבנק שלי אבל רק כמעט...