קודם כל וידוי: בשנה האחרונה אני לא מכינה סנדוויצ'ים מטעמי עצלות. הרגל בזבזני ביותר שמעשיר את קופת הקפטריה בעבודה ואת "ארומה" (רק לי נדמה או שהלחם הקל שלהם מידרדר)
ועכשיו בעקבות פרויקט הסנדוויץ' ששמעתי עליו אצל סיבורן הרי מיטב הכריכים בחיי:
1. הכריכים הזכורים לי ביותר הם מתקופת התיכון. הייתי ישנה אצל הסבים שלי כל יום חמישי כי הם היו קרובים לבית הספר וביום שישי הייתה שעת אפס. אז ככה: לחם קימל, אבוקדו מעוך, זיתים שחורים מקומטים ועגבניה לפעמים. הייתי מחסלת אותם בדרך לבית הספר.
2. עוד זכרון מימי התיכון: לחמניה שהייתי תוחבת לה ביסלי גריל או קרמבו. הרגל משמין ודוחה לחיים אבל טעים. לא הייתי בוחלת גם בקוביות שוקולד פרה. אני גם זוכרת שכשהייתי ישנה אצל חברתי הטובה הייתי באה עם סנדוויץ' משודרג העשוי מלחמניה (הם היו מנויים על שירות חלוקת לחמניות ) עם טרמה (ממרח ביצי דגים).
3.סיבוב הראשון של "שומרי משקל" הייתי באה מצויידת עם סדוויץ מלחם קל עם גבינה לבנה חצי אחוז ושני זיתים ולפעמים הייתי מתבלת בקימל ועבניה. לפעמים הייתי עושה לי גם כריך מתוק עם דבש.
4. בסיבוב השני של "שומרי משקל" היתה פסטרמה קלה אז הייתי שמה בלחם קל חרדל דיז'ון ושתי פרוסות פסטרמה ולפעמים חסה ו/או עגבניה. לא רע בכלל....
* פתאום נזכרתי בסנדוויצ'ים שהיינו לוקחים לבית ספר: גבינה צהובה ומיונז.
עכשיו הבנתי שאני אמורה להעביר את הסכין למישהו אז בבקשה (קישורים בצד שמאל כי אני עצלנית):
פילו ולי (סופרות הנקודות) : כדי לקבל רעיונות לכשאחזור למסגרת.
רדרל והנסיכה הרוסיה.
וגם אחרים אם בא לכם....
לא החלטתי אם אני מעדיפה את המלה סנדוויץ' או את המילה כריך. למזלם של העורכים הלשונים מביננו (לי...) הם לא צריכים לערוך אותי.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
