המקום של ג'וליאנה

עכשיו הבנתי סופית. התעוררתי היום מבייבי גריגורים שעשה סלטה רצינית ונראה לי שהתהפך לגמרי. אולי זה לכבוד המאורע : היום הערכת משקל. מעניין כמה נקודות הוא שווה עכשיו.

מסתמן בוקר חופשי לא מנוצל. מוזר שכשכסוף סוף מגיע בוקר פנוי אין לי מושג מה לעשות איתו. לא שאין מה לעשות אלא שאין חשק לעשות כלום.

תזמון זה דבר חשוב: היום קראתי כתבה מפחידה על חטיפות בדרום אמריקה בעיתון סופשבוע. וכל כך שמחתי שהייתי שם לפני 6 שנים. אני יכולה לדמיין את החוטפים ברגע שהם רואים את הפרצוף שלי אומרים לעצמם: נו, הנה המשכורת השנתית שלנו. הכסף הכי קל שנראה בחיים. אני חושבת שבחיים לא הייתי נוסעת לשם אחרי קריאת הכתבה.

(לא נשדדתי אבל ביליתי שבועיים בבית חולים וכמעט נהרגתי בגלל שילוב קטלני של קריש דם ואנמיה עם רמות המוגלובין פסיכיות).

זו רק אני או שג' יפית הגיעה לשיאי מגעילות חדשים עם פרסומת אוהבים מקניקיות שלה (האם ג' זה קיצור של גנבת?)

אני חייבת לציין שהשבוע כמעט ולא ראיתי טלויזיה. לא היה ממש מה לראות (אנחנו נטולי כבלים) .