יש לי חיבה לדמויות אנטי גיבור המגלות חולשות שאדם יכול לזהות בעצמו. וכך ברגע ששמעתי על הספר "דמי מפתח" של יהלי סובול שגיבורו הוא ספרן חיכיתי בקוצר רוח לשים את ידי עליו (חיכיתי שיגיע לספריה, נו מה?).אז אפשר להגיד שלא הצטערתי.
את איתן שיפמן חיבבתי מהרגע הראשון בו הוא מתאר ילדות של ילד שנחשב גאון (לפחות בעיני אביו)בגלל התשוקה שלו לידע והחיבה שלו לקריאת אנציקלופדיות וחידוני טריוויה עם אחותו. בדומה לאביו המעשיות היא לא הצד החזק שלו. כמבוגר הוא עובד כספרן במשכורת זעומה (מי כמוני יודעת) חי בשולי החברה , ומסתגר בדירתו עם דיסקים וספרים. הצד החברתי שלו אינו מפותח ביותר אם כי יש לו חברה שהיא ההיפך הגמור ממנו. למעשה הוא מתאר את עצמו כאדם שהטוב מכול קרה לו-התייאשו ממנו ולא מצפים ממנו להמצאה מטורפת לתגלית מדעית או לרווחים פיננסיים. איתן די שלם עם עצמו במצבו הנוכחי אלא שהמציאות סביבו גורמת לו לפעול ולמצוא בעצמו את הכוחות לעשות מעשים שלא היה מדמיין את עצמו עושה.
זה מתחיל במשבר משפחתי: הוריו, שגרים בדמי מפתח לא שילמו מספר רב של חודשים ונדרשים ע"י עורך דין של בעל הדירה לפנות אותה. אחותו עסוקה בהקמת מרכז יוגה טנטרית ודי מושכת את ידה מהעסק. אביו מוצא מקלט אצלו.
איתן מגלה מוצא מהסיטואציה ומגיע עד ניו יורק כדי לפתור את הבעיה. יותר מזה לא אפרט כדי לא להרוס.
אז לסיכום : גיבור שהוא תולעת ספרים הנקלע להרפתקאות ומגלה בעצמו כוחות ותושייה. חיבה ענקית לקריאה ותרבות, צניעות אמיתית בדמות. אלה הדברים שאהבתי בספר. ממליצה בחום.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
