דייר המשנה הפעוט העיר אותי כרגיל בבעיטותיו. זה הפך למסורת של ימי ראשון. שעה ארבע בבוקר ופתאום אני מרגישה רעידת אדמה קטנה או כמו אדמה מלאה בחפרפרות שעושות גבעות קטנות. לא טעיתי זהו הגריגור שעושה לאימא שלו קורס קדם אימהות.
לחמותי יש תיאוריה משונה לגבי תורשה. היא מאמינה שגודל התינוק ביחס לגיל ההריון וכן סוג ההריון נקבע באופן סיבובי ע"י החמות. לא אמרתי לה אבל ידוע לי ממקורות מוסמכים שאפילו דמיון בין היריון של אם להיריון של בת הוא מקרי.
ראיתי תמונות של האישלי הפעוט וזה עורר אצלי מחדש את האינסטינקטים האימהיים. יש לו תמונה כל כך חמודה על הפוני בגיל ארבע שממש לא אתנגד לכזה.
לא היה רע אצל ההורים של בעלי אבל חזרתי סחוטה לגמרי ועם כאב ראש ברמות פסיכיות. אני שונאת להתחיל ככה שבוע.
מכירים את זה שאתם פתאום נזכרים שהרבה זמן לא ביקרתם אצל ההורים שלכם?בהשוואה להורי בני הזוג. פתאום אני מרגישה אשמה על כך רק בגלל שלהורים שלי יותר קל להגיד שאני עייפה או שאין לי חשק. ההורים של בעלי לפעמים צריכים עזרה נקודתית במחשב או משהו אחר שנותן איזו דחיפה לבוא לבקר אותם.
הפעם כמעט הברזתי אבל חשבתי שיהיה יותר מבאס להיות לבד בבית וכן שבגלל ההריון כל תלונה בריאותית תעורר דאגות מיותרות.ואכן צדקתי.
למדתי להגיד לחמותי מה אני רוצה וגם לסרב לה כשצריך. אני מופתעת לטובה מעצמי. נראה לי שזה חיוני במיוחד עם תינוק.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
