המקום של ג'וליאנה

זמן זה דבר מוזר במיוחד עם תינוק.

הזמן מאבד את המשמעות שלו. סופשבוע ותחילת שבוע נראים בדיוק אותו הדבר. יום ולילה מתבלבלים ורק כשמסתכלים על תמונות רואים כמה התינוק השתנה וכמה את השתנית.

אני מרגישה שעה אחת כאילו יש לי את כל הזמן שבעולם ובשעה אחרת כאילו אין לי זמן בכלל כשהתינוק תלוי עלי.

ועכשיו אני רואה שספטמבר הגיע. הייתי אמורה ללדת היום.

ואני כבר שכחתי איך זה היה כשהוא היה בפנים כמעט מושג תיאורטי שמזכיר את נוכחותו רק בבעיטות.

גיליתי שנחמד לי עם חברת אנשים ואני מוכנה להכניס רבים לביתי המבולגן שנראה כמו תחנת מעבר.

אתמול באה אחותי ושלושת אחייני המתוקים. הם ראו סרט ואנחנו דיברנו. היה לנו המון על מה לדבר. זה אולי מוזר אבל היא לא הייתה אצלי אף פעם.