המקום של ג'וליאנה

גיליתי לאחרונה שבעיני האישלי אני נתפסת כאוטוריטה בכל מה שנוגע לינאי. כל פעם שהוא מתחיל לבכות האישלי שואל אותי: למה הוא בוכה? אני בד"כ עונה בבטחון שיש לו גזים ומשום מה האישלי בטוח שזה נכון למרות שאין לי מושג יותר ממנו.לפעמים כשאין לי סבלנות אני עונה : תשאל אותו.

(למעשה זה נכון גם לגבי תחומים אחרים בחיים. כשמדברים בטון מספיק בטוח זה נתפס כאמת מוחלטת אצל בן השיח שלך.)

נזכרתי בקטע מ"סקס והעיר הגדולה". למירנדה וסטיב נולד תינוק וסטיב שבא לשמור עליו נתקף בפאניקה ואז מירנדה אומרת לו שהיא לא מבינה יותר ממנו בתינוקות ושהיא פשוט מנסה לשמור על התינוק בריא ושלם ולא להרוג אותו בטעות. ובסוף היא מסכמת עם סטיב שבימים שני עד רביעי אתה  לא תהרוג אותו בטעות ובשישי עד ראשון אני לא אהרוג אותו בטעות.

אז עכשיו אני הולכת לינצ'וק לוודא שאני לא הורגת אותו בטעות...