המקום של ג'וליאנה

כל השבוע דחסתי תוכניות בלי סוף והשארתי יום אחד ללא תוכניות. ודווקא ביום הזה נכנסתי לדכאון.

יש ימים שבהם את ממש לא יכולה לשמוע את התינוק שלך בוכה וצורח.

יש ימים בהם את מרגישה כמו ספקית השירותים הראשית

יש ימים בהם אין לך כוח להביא את עצמך לעשות מקלחת.

יש ימים בהם שום דבר לא מנחם אותך ואת עייפה כל כך אבל את לא מסוגלת לפרגן לעצמך שנ"צ טובה (שנת צהריים) או מקלחת מפנקת או ישיבה על ספסל עם הגוזל ועם ספר טוב (וגלידה)

מסתבר שאני יודעת מה יכול לגרום לי להרגיש יותר טוב. אז למה לעזאזל אני לא מזיזה את עצמי.

גיליתי שאני כבר לא מסוגלת לעשות שופינג. כשאת הולכת עם בן זוג ותינוק (או שמא נאמר פצצת זמן מתקתקת עם השאלה מתי הוא יבכה) המוח שלך לא פנוי לבדוק קולקציות חדשות ומה גם שיש עלי כמה קילוגרמים עודפים ואני עדיין לובשת מכנסי היריון.

אתמול ראינו המון תינוקות מכוערים והמון תינוקות יפים. (גילינו שלדוסים יש תינוקות יפים באופן מטריד משהו. גזע ארי טהור כזה) והמון עגלות (התחלתי ליישם את חוקי התנועה על נהיגה בעגלה. זכות קדימה לבאה מולך וכו') כולל עגלה זהה לשלנו.

ופושקי הקט ישן רוב הקניון ורק באוטו בדרך חזרה נזכר שהוא רעב. ניסיתי את תרמית האצבע והיא הצליחה (תינוקות קצת מטומטמים לפעמים-אם כי שלנו הוא הכי חכם במגבלות השכל התינוקי) עד שהגענו הביתה ואז הוא עלה על התרמית. מאצבע לא יוצא חלב !