אתמול ארזתי ספרים (לפחות לא מחיתי בעוצמות הרגילות כשהאישלי ארז אותם)
חובה נוספת: להמציא לאישלי כינוי ומהר (האורז?)
מתחילה לשמוע דיסקים ואגב כך לקיים את מצוות : להשתמש בדברים שקיימים ואאחר כך לארוז גם אותם
החלטתי שאני לא עושה שום דבר כשאני מיניקה את נולי וכך אני שמה לב רק אליו (התוצאה: הרבה פחות שעות אינטרנט אבל החיוך שלו כל כך שווה את זה)
להקריא לנולי ספרי ילדים. כבר יש לנו כמה ומה שהוא יבין הוא יבין....
ש
מתם לב איך דבר אחד מוביל לשני?
חייבת להתחיל להסתגל לסדר יום של אשה עובדת שהיא גם אמא וגם עוברת דירה.
וטוב: זמן איכות עם האישלי זה עניין שבינתיים רק בתחום הכוונות הטובות אבל לפעמים דברים באים עם הכוונות הטובות. הוא תני לו לשחק פיפא במחשב אחרי העבודה והוא יהיה מבסוט יחסית (הפסקתי מזמן לקטר כשהבנתי שזה הפורקן שלו)
בעבודה קבלתי בשורה שעיצבנה אותי. מסתבר שהתקן שלי עדיין לא אושר סופית והגורם המאשר גרם לבוסית שלי להבין שזה אושר ואז נתן לה מידע אחר. עד שאני לא חותמת אני לא שקטה. אבל קיבלתי את זה בשלווה יחסית כי משהו בכל זאת יהיה ופתאום העבודה נראית הרבה פחות מרכזית בחיי.אז יהיה עכשיו או אחר כך....
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
