המקום של ג'וליאנה

יום שלג מכריח אותנו לקחת הפסקה מהחיים הקטנוניים האלה. מטרדות החיים. להדביק את האף לזגוגית ופשוט לחלום בהקיץ.

הגעתי למסקנה שזה מה שאני הכי צריכה. להתכרבל לי במיטה עם טוליו ונולי (טוליו לא הטיפוס המתכרבל אז אני מניחה שאשאר עם נולי וטוליו יכין לי תה חם, אה תה חם ותינוק רך ממש לא הולכים יחד. טוב נחשוב על משהו אחר. טוליו ישחק במחשב ואני אתכרבל עם נולי על הספה. אוקיי? אוקיי)

אז זהו, שאני אקח הפסקה בריאה מהמחשב שכל היום אני מולו ואחזור למשפחות קיפס ובלזי שזנחתי אותן. בינתיים זורה הצליחה להתקבל לקורס של קלר בדרך סחטנית משהו. מעניין שזורה ההישגית והסופר רציונאלית רוצה להתקבל לקורס כתיבה יוצרת שאמנם הוא יוקרתי אבל לדעת קלר אין לה מספיק כישרון אולי בגלל הרציונליות שגוזלת ממנה  נשמה.

אני למדתי להוקיר רציונליות.משהו ביכולת לסדר דברים בראש מאד חסר לי עם המחשבה המתפזרת שלי.

(כמובן שאני מתייחסת ל"על היופי" של זיידי סמית. שמחה לומר שהיא נהדרת כמו ב"
שיניים לבנות" ולא כמו "אספן החתימות" המשעמם)

ואחר כך אני אעשה מרק מהשעועית  הקפואה שבמקרר ומהתירס הקפוא וכן אבשל את הארטישוקים (אם הם לא נרקבו) ואשתה המון תה עם נענע.

והיום ביליתי רבע שעה מחיי בנסיון להשיג את עורכת הדין ולברר פרטים טכניים לגבי יום המעבר. איך אני נתקעת עם המשימות האלה, איך. לפחות הם לא הצליחו לנפנף אותי והצלחתי לדבר איתה ישירות ועדיין העסק לא נגמר. אני מרגישה שהיא ממש מזלזלת בלקוחות שלה ובמעמד חתימת החוזה היא דיברה בסלולרי רוב הזמן ואפילו לא התנצלה עד שהעו"ד השני העיר לה.

(מסקנה: לא לקבל המלצות מאנשים שנמצאים באותו זמן בתהליך שאתם נמצאים בו-רכישת דירה. אלא כאלה שכבר אחרי זה).

מצד שני היא מתרגלת את זנבות האסרטיביות שאני מגדלת לי לאט לאט. בסוף אני אהיה אסרטיבית כטווס.