החגיגה של בבט, שתים בצהרים. אני מחליטה להתפנק בופל עם קרם וניל כזה עם נקודות שחורות של וניל ועוד טעם. אני בוחרת בקפה כדי לאזן את מתיקות הוניל. הפעם אני מדלגת על השוקו כי יש גבול.
אני מגיעה ורואה הפעם וופלר . הוא חובש מטפחת אבל לו כזו ימי ביניים מתוקה כמו שנילי היתה חובשת אלא כזו עם ציורי דונלד דק. גם הלוח נעדר. המקום משתנה. (רק עכשיו שמתי לב שבכל הפעמים הקודמות היו שם רק וופלריות. היה משהו מאד נשי במקום)
אני מכרסמת את הופל וכדרכי מתבוננת. מגיע זוג. הבחורה מאד שמנה אבל בצורה מתוקה כזו סופגנית ויש לה גם קול מתוק. הזוג מתחבק בכניסה ואז נכנס. הבחורה מפטפטת בעליזות עם הוופלר ושואלת למה אין לוח. הוופלר עונה שנמאס לו ששואלים את זה ושהוא לא אוהב לקוחות. הבחורה קצת מופתעת מהכנות וגם אני. הוופלר עונה שהוא רוצה שאנשים יבואו בשביל הופל ולא בשביל להרגיש ירושלמים מאגניבים. ושכל בחורה שפיטפטה פעם רבע שעה עם נילי מרגישה החברה הכי טובה שלה.
הבחורה מתנצלת קלות ונעלבת קלות והוופלר עונה : את דווקא בסדר.
אני גומרת את הואפל אומרת לוופלר יפה תודהשלום והולכת.
נחמד לי עם שיחות כאלה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
