המקום של ג'וליאנה

פעם שנאתי להצטלם והייתי מסתתרת מאחורי ספר או חפץ אחר. בשלב מסוים הבנתי שזה ילדותי והפסקתי. כיום אני מחייכת חיוכים מזויפים לכל עבר ולפעמים חיוכים אמיתיים.

טוליו שונא להצטלם עוד יותר ממני. כשמכריחים אותו הוא מרים את הגבות.

ונולי לא מחייך למצלמה כעקרון.

כיום בעידן הדיגיטלי אני עושה סדרה של עשרות תמונות כדי לתפוס אותו מחייך.

אתמול זה היה השיא. שוכב לו הנולי שמח וטוב לב. משחק בצעצועיו מצווח וצוהל. שלפה אימו המסורה את המצלמה וברגע שהקליק נשמע נעלם החיוך. ולא פעם אחת-19 פעמים !!!!

חשבה אימו שזה בגלל האיטיות המובנית שלה. הזעיקה את טוליו. מנסה טוליו עוד 19 מצלמות וכל פעם מחדש הקליק הארור מוחק לנולי את החיוך והוא יוצא בהבעה מבוהלת ונוירוטית מתמיד.

מצא הטוליו פיתרון. צילם את נולי בוידאו צוהל וצוחק וצווח (להנאת השכנים) ובסוף נעשה תמונות סטילס.

(והוא מצליח להצחיק את נולי כל פעם מחדש עם הרררררווועיייי שהוא עושה לו)