המקום של ג'וליאנה

החזרתי את המסורת האפקטיבית של סיפורי לילה טוב לנולי. אז אמנם התשתית לא אידאלית (עדיין אין מקום לשבת ליד המיטה בחדרו אז השעת סיפור מתקיימת בסלון) אבל זה מהנה. נולי מנסה למעוך את הספר באצבעותיו הקטנות (ואם אפשר אז גם להשחיז עליו את חניכיו הקטנות) ואמא של נולי מנסה להציל את הספר כי בכל זאת מדובר בספר ספרייה שעוד אנשים יצטרכו לקרוא.

אתמול הקראתי לו את הספר "לילה בלי ירח" של שירה גפן ואתגר קרת עם איורים מדהימים של דויד פולונסקי. הספר הזה מדגים בדיוק עד כמה איור של ספר משמעותי בספר ילדים. האיורים בספר זה הם אומנות צרופה ואחרי שהשכבתי את נולי לישון עלעלתי שוב באיורים וגיליתי כל פעם פרטים חדשים שלא שמתי לב אליהם קודם וקריצות קטנות כאלה (כמו שודד שגונב מתחת לאפו של השוטר שעסוק בניירת). הקווים של האיור עגולים וירחיים כאלה ואתה מרגיש את הירח הנעלם הרבה לפני שהוא מופיע בסיפור.

וזוהר גיבורת הסיפור היתה כל כך ילדית ואמיתית במיוחד בפיג'מה המתוקה שלה.פשוט קסם.

וגם גילי כתבה ביקורת על הספר. ובעצבם בעקבות הביקורת הזאת שאלתי את הספר בספרייה.

אני שייכת לדור הילדים שגדלו על סדרת נפתלי של אלונה פרנקל. יש בה חן רב והמון הבנה וכבוד לילד והיא לא שוכחת את ההומור. אז היום אני תמיד בוחרת מהמדף של ספריה ספרון קטן ומרופט עמוס בנייר דבק. הפעם בחרתי ב"ספר הלילה טוב". הספר מתאר בחן רב את הסיטואציה הפשוטה של אמו של נפתלי המספרת איך היא משכיבה אותו לישון. מה שמצא חן בעיני בשיר הוא השיר שהיא שרה לו בסוף. ראיתי שאני יכולה לחבר לו מנגינה שהמצאתי במקום. אפילו לאימא זייפנית כמוני זה היה כיף. ונולי נרדם אז המטרה הושגה.

(זה גם נוח מאד להחזיק ספר קטן . אותו נולי צורר הספרים הקטן לא מצליח להרוס . חוץ מזה הוא עבר דורות של ידיים קטנות ע"פ מצבו.)

וזה מאד חינני בעיני שלילדון קטן ומתולתל קוראים נפתלי.