המקום של ג'וליאנה

יום משונה כזה שמתחיל מעינים עצומות וחוסר שינה אקוטי. ממשיך במודעת אבל במכללה על סטודנטית שנרצחה על רקע כבוד המשפחה (נודע לי סיפור הרקע אחר כך) היא הייתה בהיריון ובעלה חשד שהתינוק לא שלו .  התהייה מי הייתה אותה סטודנטית והאם הייתי מזהה אותה בפנים נאחזת באופן מטריד איפה שהוא בתודעה שלי.

אחר כך עובדים ועובדים (אף אחד מאלה שאני עובדת אותם לא הכיר אותה). שוברים את הראש לגבי מילה בערבית שהסטודנטית שעובדת איתי לא יודעת מה משמעותה בעברית. זה מתסכל אותי עד אימה ואני מתקשרת לטוליו שישאל את אחד מהקולגות שלו. הקולגה עונה אבל הסטודנטית לא בטוחה בנכונות התשובה. המילון לא עוזר.

מעצבן מעצבן מעצבן לא לדעת שפה.

עוזרת לסטודנט ערבי ששואל אותי על מילים בעברית. בעיקר על האיות שלהן. בזה אני טובה אז האגו שלי משוקם קלות.

טלפון לסבים שלי מדלה שנולון עמד בכוחות עצמו בפעם הראשונה. מדהים כמה הוא תפס תאוצה לאחרונה. זה משמח מצד אחד ומחייב הערכות ושינויים מצד שני.

חמותי צודקת. צריך לנקות יותר את הבית (היא לא ראתה את הבית שלנו במצבו אבל זו המסקנה שלה בערך לגבי כל דבר.)

במצבו העגום של הבית אני מסכימה איתה.

טוליו שומר עכשיו על נולי ולמעשה חולק איתו את המזרן ומשגיח עליו בעינים חצי עצומות. נולי מרשרש בשקית. זה מה שאני שומעת מפה. אבל החלטתי שמגיע לי קצת זמן בלוג.

אז הרבע שעה שלי חלפה עברה לה. להתראות ברבע שעה הבאה...