המקום של ג'וליאנה

טוב, לא חשבתי שאזכה לתואר מיניקה למרחקים ארוכים אבל כשנולי בן 9 חודשים אני חושבת שהרווחתי את התואר.

החודש הראשון היה סיוט. ההנקה התישה אותי היה לי יובש בפיטמות וכל הנקה הכאיבה לי. לא היתה לי סבלנות ונולי ינק בלי הפסק.

כנראה שמשהו בי לא רצה לוותר על זה ובכל זאת המשכתי. לא רציתי יועצת הנקה ועל השאיבה ויתרתי מהר מאד. ופתאום זה הפך להיות פעולה טבעית ונוחה. יש משהו מפתה בזמינות הזאת וביכולת להרגיע את התינוק שלך בשניה שהוא דורש את זה.

אני מספרת את כל זה כי היום הגעתי לסיטואציה קצת הזויה. הינקתי באוטובוס.

אז זהו שזו הייתה נסיעה בין עירונית חריגה יחסית בסדר היום שלנו . נולי התחיל להיות עצבני ואני תפסתי מהר מקום מוצנע מאד והתחלתי להיניק. אף אחד לא שם לב... כשחשבתי על פוטנציאל הנזק הסביבתי של חשיפת שד  והמבוכה מול פוטנציאל הנזק הסביבתי של צווחות תינוק עצבני השיקול היה ברור וחד משמעי ביותר.

ובדיוק עכשיו קראתי על שיטות להנקה צנועה בציבור.