האימהות גורמת לי לגלות צדדים חדשים בעצמי. אני מגלה שאני חוששת לנסות על הילד שלי דברים. כמו שסיפרתי לפני כמה פוסטים, יש לי הרבה חברות שנמצאות פחות או יותר בשלב שלי עם תינוק ראשון בן פחות משנה והן מתנהלות בצורה הרבה יותר רגועה ממני בכל מה שקשור על לנסות דברים חדשים. גם הספר טעמים ראשונים שלאחרונה אני מעיינת בו לא מעט מראה לי כמה דברים מותר לילד שלי לאכול (חוץ מדשא ומגזינים) וזה גורם לי להתבונן על עצמי מבחוץ.
בזמן האחרון אני מכריחה את עצמי לנסות איתו דברים חדשים. בעיקר באוכל. נולי לא השתגע על הניסויים שלי וכשנתתי לו לכרסם רצועת מלפפון הוא אמנם מאד אהב את זה אבל יחד עם זה ראיתי שהוא עוד לא כל כך מסתדר והרגשתי חרדה עצומה של: מה יהיה אם הוא יבלע אותו לא נכון(נולי פשוט ירק חתיכות גדולות מדי).
טוליו אפילו יותר חששן ממני. כשלקחנו את נולי לגן הציבורי ניסיתי קצת לנדנד אותו וטוליו ממש חשש. הוא אמנן אפשר לי לנסות אבל החרדות שלו הזינו ת החרדות שלי. נולי אגב לא היה בשל לנדנדה.
אני בעד להקשיב לעצמי אבל אני לא רוצה להיות אחראית מדי ולעכב את הילד שלי בגלל החרדות שלי.
אני אמשיך לנסות ואני מרגישה שאני חייבת ללמוד קורס עזרה ראשונה. אולי זה מה שיגרום לי להרגיש יותר בטוחה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
