המקום של ג'וליאנה

מאז שגיליתי שני פסים בבדיקת ההיריון הייתי משוכנעת שיש לי בת. רציתי בת ופינטזתי על בת. מרגע שגיליתי שנולי בן התחילו החרדות (ברית וצבא. כאילו לא עוברות 18 שנה בין האירועים) וגם בגלל שהמחשבה שצאצא שלי יהיה כל כך שונה ממני . אני חושבת שהרצון הזה ללדת שכפול שלך הוא רצון לא מודע שקיים אצל הרבה אנשים.

ואז חשבתי שיש משהו לא בריא אצלי ברצון הזה לחיות את חיי מחדש דרך הבת שלי כמו סוג של תיקון והבנתי שכנראה שיש משהו מאד נכון בזה שנולד לי בן. חשבתי גם על זה שדווקא לטוליו יהיה צאצא מאותו המין וזה יוכל ליצור קירבה יותר חזקה בינהם. חשבתי גם שמעניין יהיה לראות איך יתפתח ילד שלי אבל בן.

ובנולי הזה יש כל כך הרבה עדינות ומתיקות ויש בו גם פילפל. יש לו ידיים טובות וחוסר חשש לנסות דברים (היום עשו לו בדיקת דם לראשונה והוא לא הניד עפעף). הוא סקרן הוא חכם והוא כל כך הנולי שלי.

והוא לא היה ככה אם הוא היה בת. הוא היה מישהי אחרת.

אני שמחה שנולי נולד בעידן שלבנים יש לגיטימציה גם לעשות דברים "נשיים". להביע רגשות, לעסוק באסתטיקה ועוד ועוד. למעשה לדעתי עדיין לבנים יש יותר הזדמנויות ואפשרויות בחירה מלבנות. בנים גם פחות פגיעים מהרבה בחינות אחרות.

שיהיה ברור, אם נולי היתה בת הייתי מראה לה שגם לה יש עוצמה וכל האפשרויות בעולם להיות מה שהיא רוצה להיות.אבל אני מרגישה לשלבן זה הרבה יותר מובן מאליו בעולמינו שהוא יכול לבחור להיות מה שהוא רוצה.

יהיה מעניין לגדל גם בת אבל עוד לא....