אני כל כך מבינה עכשיו את מה שוירג'יניה וולף כתבה על הצורך של אשה בחדר משלה. אני מרגישה שיש לי צורך במקום כזה שהוא רק שלי. אני לא מדברת רק על מקום פיסי אם כי זה עוזר. אפילו פרק זמן קטן כזה ליד המחשב בו אוכל לכתוב פוסטים שאינם כל כך יום יומיים כמו החמים שלי באים לקפה. כן זה מה שהתכוונתי לכתוב ואני נהיית חולה מעצמי ומהשעמום והיעדר שאר הרוח שמשתקפים בפוסטים האלה.
אז המקום שלי יכול להיות זמן שהוא רק שלי בלי צורך לדאוג לתינוק. הוא יכול להיות עיסוק שהוא רק שלי והוא יכול להיות המון דברים.
כל הצדדים היצירתיים שאני יודעת שהם קיימים בי קמלים מחוסר שימוש.
מתי החיים שלי הפכו לכאלה?
ולמה כשחייתי אחרת תמיד רציתי את מה שכיום יש לי?
ולא חשבתי שאני אכתוב את זה או ארגיש את זה אבל אני רוצה קצת בדידות.
(לא בטוחה אם אני תמיד רוצה את מה שהכי טוב בשבילי באותו רגע. אני מרגישה שאני מצריכה לפתח את כושר הרצון שלי ולדעת מה אני רוצה ומה טוב לי)
לפחות המלצה יש לי. הגעתי לאחרונה לצלמת בשם Lissa Hatcher ולאתר שלה. ממליצה בחום לבקר.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
