המקום של ג'וליאנה

כנראה שעדיף להכין בגדים יום קודם כדי להרגיש מוכנה ליום החדש. אפילו הספקתי להתאפר וזה גורם לי להרגיש קצת יותר טוב. נחמד לשחזר הרגלים ישנים.

דלת מכונת הכביסה נשברה וזה הפך אותי למאד טרודה בלהזמין טכנאי. טוליו בדיוק גילה את החידושים בgoogle earth והיה נורא דחוף לו לשתף אותי בהם והוא לא הבין שהראש שלי במקום אחר. זה קורה לפעמים שאנחנו בתרדים שונים לגמרי. די ביאס אותי שאני לא מסוגלת פשוט להתלהב מזה כמוהו. טרדות היום יום, נו....

אחר כך ישבתי עם טוליו וראינו את סלבדור דה באהייה וזה הזכיר לי את הטיול לברזיל . זה נחמד לבקר במקומות שוב דרך האינטרנט. במקומות עם זכרונות, אני מתכוונת.

זה טוב להזין את עצמינו בזכרונות ככה סתם ביום קיצי וחם.

אני רוצה לקרוא שוב את ים המוות של ז'ורז'ה אמאדו ספר יפהפה.

מה שמזכיר לי שאני מתכננת לעשות  פה רשימה של ספרים שאני רוצה שיקנו לי. אני כמעט לא קונה לעצמי ספרים כי אני מגיעה כמעט לכולם בספרייה אבל אז כששואלים אותי מה אני רוצה אני מתבלבלת . אני לא טובה בלרצות כשאני אמורה לרצות אלא רק באופן ספונטני. ואז סבתי לדוגמא שואלת אותי מה אני רוצה וברור שהמתנה המועדפת עלי ממנה היא ספר.

אני חושבת שיש להתאים את המתנה לנותן המתנה כלומר יש דברים שיותר מתאים לאדם ספציפי לקנות.

נראה לי שיותר טוב לתת את הנותרת לפוסט אחרי שכותבים. יש לי הרבה פוסטים שמתחילים בזה שאני פשוט רוצה לכתוב אבל לא יודעת מה. לפעמים הפוסטים האלה הם הטובים ביותר שלי.

אחי נתן לי כסף כדי לקנות לנולי מתנת יום הולדת. אז קניתי לו את "מיץ פטל". יש משהו מקסים באיורים המאד נאיביים האלה (טוליו חובב השלמות לא אהב) ובעיקר בצבע האדום שחוגג שם. עיקר הקסם שבספר הוא בהקראה. זה סוג של ספר הצגה כזה.  בכלל זה אחד הדברים הכיפיים כשיש לך ילד. להקריא לו סיפורים.

(אחי חשב שקניתי לו מיץ פטל(מיץ, לא ספר) והוא שאל אותי, זהו?  נו נראה לי שהוא לא גדל על אותם ספרים כי הוא ממש לא הכיר את הספר. )

טוליו לא אוהב להקריא לנולי ספורים. פעם אחת רציתי שיקריא אבל הרגשתיש הוא ממש שונא את זה. הייתי רוצה שיהיו לנולי כמה ספרי ילדים בספרדית כי אולי זה עניין השפה. הכי כיף להקריא לילד בשפת האם שלך. מישהו ממליץ על ספרי ילדים בספרדית? טוליו זוכר רק ספרים לילדים יותר גדולים.

שפת האם של סבתי היא צרפתית. כילדה היא הייתה מקריאה לי בצרפתית מספרי קומיקס שהיא גדלה עליהם שהיו לה על בקסין הייתה סוג של אומנת מטורללת.  (כן, זו בקסין)

כשהייתי בת 10 אמי הייתה מקריאה לי ספר בצרפתית לילדים יותר גדולים שסיפר על משפחה בה האב התחתן בשנית עם המורה לפסנתר (אני זוכרת נכון?). קראו לו הבית של משפחת אמורטי   (זה מה שהצלחתי לדלות באינטרנט).

אני חושבת שגם כמבוגרים יש משהו מאד מהנה בלהקשיב לסיפור.