המקום של ג'וליאנה

(נראה לי שאחרי הלילה הזה אני נכנסת לצום בלוג ולו כדי לא להמאס עליכם...)

אני שמחה לבשר שנגמלתי מתחושת המה יגידו בעיקר בכל מה שקשור לבית שלי. למדתי שבית מבולגן ומטונף הוא לא פשע נגד האנושות אלא פשוט בית שחיים בו ושליושביו אין זמן/חשק/כוח לנקות אותו והם לא מאמינים בלהביא עוזרת. זה לא מונע בעדי מהציץ בפליי ליידי. אני נהנית מזה כמו שאחרים נהנים מפורנו. זה סוג של רצוי לא מושג .

בספר יש כאן מישהו? של מריאן קיז (אני מתה על הספרים שלה) הלן, אחותה של אנה גיבורת הספור היא חוקרת פרטית. לפעמים אמם הייתה מתלווה אליה למעקב:

"אמא מתה על העבודה של הלן, כמעט יותר מאשר על שלי, וזה אומר הרבה (בעיניה, הסמל המסחרי [TM של העבודה שלי הוא "הכי טובה בעולם"). מפעם לפעם, כשהלן משועממת או פוחדת מאוד, אמא אפילו הולכת איתה לעבודה; מה שמזכיר לי את "פרשת האישה הנעדרת". הלן היתה אמורה לחדור אל דירתה של האישה ולחפש רמזים (כרטיסי טיסה לריו וכדומה; בטח...), ואמא הצטרפה כי היא אוהבת לראות בתים של אנשים אחרים מבפנים. היא אומרת שזה מדהים עד כמה הבתים מלוכלכים כשאנשים לא מצפים לאורחים. זה מקל עליה מאוד לחיות בחור הלא־ממש־מצוחצח שלה"

ובכן, גם אני. הגעתי למסקנה שאנשים שחיים בבתים מצוחצחים מחזיקים עוזרת או לחילופין מקדישים את חייהם לניקיון (כן, מילת הח'-חמותי !)

אז אני מודה שהשתנקתי כאשר חמותי בקשה לעשות סיור בבית במסיבת יום ההולדת של נולי (שניה אחרי שנכנסה כרוח סערה) אבל כשיש הרבה אנשים וכשיש נולון מתוק אז פחות רואים את מגרעות הבית.

לחמותי יש הרגל: היא חורטת על לוח ליבה כאשר משהו לא מתנהל נכון ואז היא מחפשת דרכים כדי לתקן את זה. בדרך כלל זה בא לידי ביטוי במתנות. אמרתי לטוליו שאני מאד אשמח אם היא תתן לי במתנה עוזרת בית...(הא הא...)

אז זהו שביתנו מתגלה במלוא אי מושלמותו. קנינו מעצור לדלת (אנטי נולי) והציר של הדלת התפרק. יש לנו דלתות  שלא ממש נסגרות טוב וזה מעצבן. השאלה היא איזה בעל מקצוע מטפל בזה בכלל-דלתאי?

אה, וטוליו שבר את ידית הדלת של מכונת הכביסה ואחר כך הוא  פירק את הדלת כדי לראות אם יוכל להרכיב אותה מחדש, ובכן, הוא לא !

(כן, בית עם תינוק בלי מכונת כביסה בקיץ. סוג של גהינום קטן)

אבל אולי בסוף נקנה מכונה חדשה גדולה יותר. לפטופ כבר קנינו... כן כן.