חופש זה כמו מין מטמון של זמן. כמובן שאחר כך מגלים שזה כמו בונבוניירה עם המון קלקר וקש ומעט שוקולד. מה גם שהמשפחות והחברים מרגישים שהבונבוניירה הזאת של הזמן שייכת להם וגם אתה מרגיש קצת חייב לכבד אחרים בזמן שלך.
בכל זאת יהיה לי קצת זמן ובזמן הזה אני מתכוונת לעשות את הדברים הבאים:
אני אכתוב מכתב לעצמי בגיל 16.אולי גם לעצמי בעתיד.. (מסקרן אותי לדעת מה ייכתב ואיך זה יצא)
אני אסדר את הארון בגדים שלי (נקודה כאובה מאד. שונאת את הבגדים שלי ויותר מדי לבושה כמו רפתנית.וגם מתרחקת מהארון כמו מאש. יש לי זוג מכנסיים חדשים אבל לא מתאימים לעונה. יש המון דברים שהייתי שמחה לקנות אבל כרגע מצב המזומנים לא מזהיר. אמנם זה די זמני אבל בכל זאת. לא כיף)
בכלל אני אהפוך את עצמי לעקרת בית זעירה ומוצלחת ובעיקר מרוצה מעצמה נורא. (כן והגהינום יקפא...)
אתמול הלכתי ארבעה קילומטרים. זה היה אמנם בפיח אבל בכל זאת הרגשתי בן אדם אחרי זה. להמשיך להמשיך להמשיך...(אם יש משהו שאני משוכנעת שאעשה זה זה. אני מרגישה שזה מציל אותי בכל כך הרבה מובנים.בעיקר מהדיכאון הזה שאני שוקעת בו המון לאחרונה)
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
