המקום של ג'וליאנה

אני לא מאמינה שאני הולכת לכתוב פוסט משמים על עונות השנה

אבל השעה היא 4:30 בבוקר ובא לי לכתוב אבל אין לי כל כך השראה. (נולי המסכן הוא נוליאףסתוםלי ומתעורר כמה פעמים בלילה בגלל זה)

היום לקחתי את טוליו ונולי לגינה הציבורית החביבה עלי מה שאומר שהיא רחוקה מהבית ומלאה באנשים וגם במתקנים שונים לילדים (וגם בזבל שאנשים משאירים אחריהם על הדשא ובזבובים). היתרון שלה טמון בכך שהיציאה כוללת טיול רגלי ארוך יחסית מה שלא מזיק לאיש מאיתנו

(נולי על התלת אופן שלו נדחף ע"י טוליו שחוזר מותש ביותר אחרי כל טיול כזה. אני לא מסתדרת כל כך עם אותו תלת אופן ונוסעת בזיגזגים אז טוליו מתייאש ממני ומעדיף לדחוף בעצמו משל היה נהג ריקשה)

אז בטיולים כאלה אתה מרגיש את הטבע מה שאומר שראינו המון תמרים על הדקלים ליד הגינה ובעיקר על הרצפה. הידעתם שתמר בוסר צבעו אדום? עכשיו אני יודעת וגם אתם.

(הייתי מצלמת אבל נגמרו הסוללות במצלמה)

וטוליו הרגיש טיפה אחת והחליט שיורד גשם אבל אני החלטתי שלא. עד עכשיו אנחנו חלוקים בעניין.

ישנה גם גינה ציבורית קרובה לבית. יש בה פחות מתקנים ופחות הורים עם ילדים ואם יש חשק לחברה אז היא פחות מתאימה אבל באים לשם הרבה בעלי כלבים. נולי מתלהב מהכלבים מאד ולנחמדים ביותר אני ניגשת איתו כדי שיוכל ללטף. הגינה הקרובה היא יותר שקטה. יש בה יותר מרחבי דשא(שנראה יפה מרחוק ומקרוב רואים את כל הפגמים שלו)והיא מתאימה בעיקר להסתלבטות על הסדין שהבאנו וריצות בדשא לנולי.

אז מה טוב במודיעין:

הגינות

ההבטחות לעתיד טוב יותר (במרץ יהיו קניון ורכבת במרחק הליכה מהבית שלי!)

ממה שראיתי האימהות בגינות נחמדות

נולקי  התחיל ליצור קשרים. הוא "התחיל" עם תינוקות אחרים וילדים אחרים וכלבים ואופניים ובכלל היה מקסים לראות כמה הוא מרגיש שהעולם פתוח לפניו. כמובן שכשאת עם ילד את פחות מרגישה מבוכה ליזום שיחות עם אימהות זרות כי הילד שלך הוא זה שהתחיל הכול.כמובן שצריך להשגיח עליו כל הזמן ויחד עם זאת לתת לו מרחב כי ההתרוצצות הזאת ממקום למקום היא חלק מתהליך הלימידה וההנאה שלו. זה מתיש אבל עייפות טובה.