המקום של ג'וליאנה

יו, כמה הייתי רוצה לכתוב בבלוג על דברים באמת מעניינים או ברומו של עולם או סתם משהו קצת מעבר לקמתי אכלתי רדפתי אחרי נולי וצחצחתי לו שיניים...

אז אני מנסה לשחרר את האצבעות שלי על המקלדת בלי אחריות למה שיצא.

כואב לי הראש: דפקתי את המצח באחד מהצלונים האלה שבמושב שליד הנהג. כשאני עייפה אני נכנסת ישר בדברים ומרגישה כאילו הם נכנסו בי.

נחמד לי לבוא לעבודה יש לי כיסא חדש ונוח וגם השולחן פחות או יותר מסודר.

שכללתי את שיטת הפליי ליידי. קוראים לזה להחזיר עשרה דברים למקום המקורי שלהם. זה לוקח בדיוק דקה כך שאני לא מרגישה אחר כך כמו קורבן.

כן אני מתחילה לפתח גישה יותר נינוחה להתמקמות שלי בחלל זה אומר למצוא את הדרך להפוך את הסביבה שלי לנעימה יותר לי וזאת בלי לפתח נוירוזות שקשורות לניקיון.

כל כך קל להפוך לנוירוטית. אני זוכרת שהייתה לי אובססיה להשארת כיור ריק. במקרה שלי היא החזיקה מעמד יומיים בדיוק. אני מנסה להשתחרר משיטת ההכול או לא כלום כי זה מה שמשתק אותי בסופו של דבר.

(לגבי הכיור התפשרתי עם עצמי להשארת עד שני כלים בכיור...)

טוליו הוא איש של הכול או כלום ואני נורא משתדלת לא להיות מושפעת ממנו בתחום הזה. נורא קשה לו הידיעה שהוא לא מסוגל להגיע להכול לפעמים. אני מנסה שיוריד ציפיות מעצמו ושיקבל את זה שגם הוא אדם לא מושלם.  הוא בלחץ אטומי מהנסיעה שלו ובנוסף הוא מרגיש אשם כלפי על שהנסיעה מקשה גם עלי. אני מצידי מנסה להמעיט בקשיים שלי כדי  לא להגביר אצלו את תחושת האשמה שבפועל לא עוזרת בכלום רק מזיקה לו.

לראות אדם מבואס כל כך מנסיעה לחו"ל זה מזכיר לי משהו שקשור לאלוהים אגוזים ושיניים...

אני מרגישה שמרפי וסיזיפוס עשו יד אחת נגדי. לאחרונה אני מחליפה חיתולים כשאני לא מכבסת ואני מכבסת כשאני לא מחליפה חיתולים.

וכנראה שזה המקום לשיר הזה

(לא מזכיר קצת את לוסי ג'ורדן?)

סיזיפה ביצוע: נוער שוליים
מילים: חנה גולדברג
לחן: מיקיאגי, ערן כצנלבוגן