זה היה מרענן לצרף מחברת לתיק הכה פונקציונלי שלי (טוב, לא באמת פונקציונלי וגם לא היה כל כך מה לכתוב).
היה לי מאד משונה להסתופף בחברת תלמידים שמכירים זה את זה אך לא אותי.
נכנסתי לקורס בטעות. הקורס היה על אדריכלות ספריות. נשמע על פניו מעניין אבל במקרצה היה משהו מייבש ולא הייתה לי סבלנות להקשיב. כשאין לי מישהו להתכתב איתו אז אני מוצאת את עצמי שאלות שהמרצה חושבת שהן מטומטמות או מופרכות מדי. משהו בטון שלה אמר לי את זה. היא הייתה עדינה מספיק בשביל לא להזכיר את זה במפורש.
אחר כך הלכתי לקורס מיומנויות תקשורת בין אישית ושם המרצה נתנה הרבה יותר מקום לכיתה להתבטא אז הרגשתי שם בבית (וגם יש לי שם חברה).
אין לי כל כך הרבה ניסיון בקורסים כאלה שמעודדים השתתפות פעילה ודורשים התמודדות עם רגשות והתבוננות עצמית. בהתחלה זה קצת הביך אותי אבל הרגשתי שאני מסוגלת לחשוף פנים מאד אישיים בי ולא לחוש פגיעה. בסוף זה יצא טוב. בהצגה לפני הכיתה הייתי על סף בכי אבל אני מחשיבה את זה כחוויה טובה.
גם נהניתי מכך שגם אנשים שזרים לי לחלוטין מגלים על עצמם כל מיני פרטים מעניינים.
(קצת מזכיר הצצה לבלוגים אבל כאן אני יודעת איך האנשים נראים ואני מרגישה שיש פה ערך מוסף)
אה, אגב חברתי חשפה את קיומו של הבלוג שלי (לא כולל כתובת מדויקת) . לא ברור לי אם זה משהו שרציתי בו או לא אבל הבלוג שלי הוא לא סוד. אני תוהה אם יש לי מבקרים מהקורס.לא מפריע לי אבל מסקרן.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
