השבוע נולי ואני נתנחל אצל הסבים שלי. מה שאומר שלא תהיה לנו טלויזיה בכלל (יש להם אבל הם כמעט לא צופים) וגם לא אינטרנט אבל יהיו לנו המון ספרים לקריאה וגם הרבה יותר זמן.
אמנם הפרידה מהבית שלי לשבוע קצת מלחיצה אותי אבל מנסיון העבר זה סוג של חופשה מעצמי. אני לא אהיה המבוגר האחראי היחיד וכבר בשביל זה זה שווה.
(טוליו בחו"ל)
אז אינטרנט יהיה לי רק בעבודה ולמעט קפיצות קטנות לביקור בבלוגוספירה לא נראה לי שאני אהיה פה במינון הרגיל שלי וטוב שכך.
אחת מתופעות הלוואי המטרידות של לפני נסיעה של טוליו לחו"ל היא הפיכתי לאדם סופר גועלי. אתם ממש לא מאמינים כמה אני יכולה להפוך באחת לאדם מריר סרקסטי ותוקפני. אני ממש מתעבת את עצמי ככה.
אז זה קרה אתמול וטוליו שכבר יודע עם מי יש לו עסק עבר את זה איכשהו (אמנם טוליו הוא בנאדם אבל זה שהוא סובל אותי ככה הופך אותו לסוג של קדוש) ובסוף גם ישנתי שעה וחצי אחה"צ וזה מאד שיפר את המצב.
טוב, למען האמת הרגשתי שהנסיעה הזאת עלתה לי על העצבים. טוליו כל הזמן מדבר עליה בחודש האחרון וטוליו שלי הוא אלוף במונולוגים והרגשתי שכבר אין לי מקום. גם נורא קשה לי כשצריך לתת את הפוקוס לאדם אחר שהוא לא אני.כזאת מקסימה אני.
ומצד שני גם עם טוליו קשה לי מאד לדבר על עצמי בעל פה וקשה לי לתפוס מקום. אני נורא מתוסכלת מזה אבל אני הרבה פעמים מוצאת את עצמי בעמדה של המקשיבה ולא בעמדה המדברת.
לפעמים נראה לי שהבלוג הוא המקום היחידי בו אני ממש מדברת.
אני מאד מאד רוצה לשנות את זה. חוסר האיזון הזה מפריע לי מאד.
אבל עוד שבוע זה יגמר. נשמע סיפורים ונשמח שוב זה בזה והחיים יחזרו למסלולם השפוי יחסית.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
