המשפט אין כמו בבית מקבל משמעות אחרת אחרי שעוזבים אותו.
זה מוזר כמה דברים משתנים. עד גיל חמש הבית של הסבים שלי היה הבית שלי וכיום זה בית שאני יכולה להרגיש בו בבית במובן של לגשת לראות מה יש במקרר אבל יש לו המון חוקים: את הגבינות שמים כאן, תה שותים רק בספלים האלה. שולחן מנקים רק עם הסמרטוט הזה ועוד פרטים קטנים אני מניחה שגם בבית שלי יש כללים רק שאני לא חושבת עליהם יותר מדי.
(אני יכולה להיות די מעצבנת כשחורגים מהכללים שלי כך שאני מבינה את זה ומעריכה במיוחד את זה שבדרך כלל הבליגו כשחרגתי מהכללים שלהם )
אז מה שקורה הוא שהייתי צריכה כל הזמן לחשוב גם כשעשיתי פעולות אוטומטיות וזה היה מתיש.
ויש גם את עניין המקלחת. איכשהו נורא קשה לעשות מקלחת בבית שהוא לא הבית שלך. צריך להסחב עם המון מוצרי קוסמטיקה כי מה לעשות, את הכול אני עושה במקלחת. וכמובן צריך להתעטף בחלוק נזירי כי יש גבול ואי אפשר להסתובב כמו בבית.
בקיצור: היה טוב וטוב שהיה ואירחו אותנו מקסים אבל כשהגעתי הביתה הרגשתי רווחה גדולה כאילו מרחבים עצומים נפתחים לפני.
המצחיק הוא שגם נולי הרגיש ככה ואיך שהגענו הביתה הוא הסתובב בבית בצהלות גיל.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
