המקום של ג'וליאנה

יש סוגים של עייפות שאני אוהבת. עייפות של עשיה ושל מפגשים ונסיעות ולימוד...

נפגשנו אתמול עם זוג חברים שלנו שעומדים להפוך להורים בכל רגע הלכנו לאכול חומוס (מחווה לנושא החם) באותו מקום שהלכנו אליו לפני שנה ומשהו כשאני הייתי הרה.

הייתי רוצה לכתוב פחות על עצמי ויותר על נושאים אחרים אבל אני מרגישה שיש בלוק יצירתי ענק שחוסם אותי פשוטו כמשמעו... אני מרגישה שחסר לי גם הזמן הדרוש בכניסה לתהליך ולישה של חומרי החיים המקיפים גם אותי לכדי יצירה שלי. הסוג הזה של הכתיבה מאד מאד חסר לי זה כמו געגוע לאני אחרת שמסתתרת לה שם בתוכי ובינתיים לא משמיעה קול.

זה צעד ראשון (אולי) ביצירת קשר עם אותה "אני".