אחד הדברים שהכי שנאתי בלהיות דתיה היא שזה הדבר הראשון שרואים אצלך וישר מנסים להתאים אותך למשבצת. במקרה לי הרגשתי שיש דיסוננס גדול בין מה שאני באמת לאיך שאני נראית.
אחר כך כשלמדתי תיאטרון הרגשתי שכל מי ששומע על כך מצפה אוטומטית לטיפוס תיאטרלי ושופע יצירה. אני תמיד נמשכתי ליצירתיות, לאנשים יצירתים וחוות יצירות של אחרים אבל מעולם לא הייתי שחקנית אמיתית. לכם למדתי תולדת התיאטרון ולא משחק אבל לכי תסבירי את זה לאנשים.
הפכתי לספרנית. לפעמים אני מרגישה שאני מייצגת כלפי חוץ את הדימוי המושלם של הספרנית הממושקפת והמופנמת. יש בי צד שמשדר אנמיות כלפי חוץ ומצד שני צד שמשתדלת לרצות ולהפוך לממתק של כולם אז אני הספרנית הנחמדה ולא הספרנית הזועפת. יכול להיות שכמה נערים בספריה העירונית התאימו אותי לדימוי הספרנית הסקסית שרצה להם בראש כי אני בת פחות מארבעים ולפעמים נראית בסדר...
ומה הקשר לשמות משפחה? כאשר התחתנתי לא הייתי מגובשת לגבי מה יהיה שם משפחתי. בעלי בא ממשפחה דרום אמריקאית ושם מקובל שהאשה שומרת על שמותיה (שם האב ושם האם). בכל מקרה מבחינתו זה ממש לא היה אישיו ונראה לו מוזר באיזו קלות אישה בישראל מוותרת על שם משפחתה.
בהתחלה נשארתי עם שמי הקודם (במאמר מוסגר לא אהבתי אותו מעולם וגם הוא עיברות של שם אחר כך שאני לא יכולה להגיש שהוא עבר מדור לדור) אחר כך כשראיתי שזה נראה משונה לראשויות הוספתי את שם משפחתי החדש. אחר כך שמתי לב שאני פעם פה ופעם שם.
ובסוף מתוך איזו פשרה נשארתי עם שני שמות משפחה.
וזה מעצבן בטירוף...
כי שם משפחתי הקודם הוא עם מקף וממש אין לי כוח לרשום את כל הכבודה.
ואז הגעתי לקורס ושם רשמתי את שני השמות למען הסר ספק כדי שיהיה ברור ששתי הג'וליאנות משתתפות בקורס.או סוג של מחשבה פרנואידית אחרת. ואז המרצה שעניין אותה לדעת פרטים על משתתפי הקורס משמותיהם שאלה אותי אם זה כמו בילי מוסקונה לרמן. וכך הפכתי לפמיניסטית שורפת חזיות.
(אני כן פמיניסטית, אני לא מתביישת בזה אבל אני לא ההרד קור של הפמיניסטיות)
והקטע הדפוק הוא שאני ממש לא סגורה מה אני עושה בקטע הזה. אני רגילה לשם הישן אבל מצד שני רוצה זיקה לשם החדש. ומצד שני שני שמות משפחה זה מעיק מעצבן ותמיד שם נמחק כי הרבה טפסים פשוט לא ערוכים לכזה דבר שני שמות משפחה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
