בוקר, אני יושבת בשירותים ומתחילה לחבר לעצמי סיפורבראש. אני שמחה לגלות שזה לא עזב אותי לגמרי. היכולת להתבונן ולכתוב.
נוסעים לתלביב. מטיילים עם נולי בנווה צדק. נולי מתרוצץ ברחבה של סוזאן דלל ונמשך בעיקר לתעלות המים הקטנות. בא אב עם ילדונת בערך בגילו של נולי. לשם שינוי הילדונת מגלה בו עניין ונולי שקוע בהתבוננות במים הזורמים ובאשכוליות הצפות במים. טוליו ואני משגיחים ומצלמים.
הולכים קצת לאיבוד בשכונה. אני מוקסמת מהבתים הקטנים האלה שברבים מהם הדלת פתוחה עד כדי כך שלא ברור אם זה בית או גלריה. ברוב המקרים זה בית למרבה המבוכה.
מזכיר לי קצת את החוויה האמסטרדמית. של חלונות ענקיים ומסודרים בצורה כל כך אסתטית שלוקחת זמן עד שמגלים שמדובר בבית.
הזנחה וטיפוח. המון המון צמחיה וקצת רחש ים...כל הזמן אני מרגישה בחו"ל...
מגיעים לגן ציבורי עם כרי דשא. נולי מתרוצץ זורח מאושר. אני רצה אחריו ונהנית מכל רגע.
מסעדה בשם מארי. שולחנות וכסאות על המדרכה. זוג יושב בחוץ. אשה צעירה לבושה בשחור מוקפד עם משקפי שמש ענקיים ומטפחת קטנה על הראש מה שגורם לי לחשוב שהיא חרדית. אחר כך לפי השמלה אני מגלה שלא. זו בחורה עם סטייל תל אביבי.
משפחה עם שני תינוקות יושבת במרכז המסעדה. כולל שתי סבתות ועגלות ענק מפירמה יוקרתית. וכלב ענק.
נולי מושב לצידנו. מזל שהבאנו את הכיסכיסא אנחנו מזמינים פרנץ טוסט מעולה ומושחת כזה עם קצפת ופירות וגם ארוחת בוקר לימונענע ומיץ תפוזים. טעים לנו ונעים לנו.
מדברים בטלפון עם חברים שילדו לא מזמן. הם מציעים לנו לקפוץ אליהם. עוברים בחנות צעצועים בה המון צעצועים מעוצבים מעץ ויקרים להחריד. לא הצלחנו למצוא משהו שבאמת יהווה מתנה יפה ומוערכת. בסוף קונים להם בפקק זר מצ'וקמק בעשרה שקלים למרבה המבוכה...
מבקרים אותם. נולי רואה את התינוק הקטנטן שלהם. אני לא מאמינה שלפני שנה ושלושה חודשים הם ביקרו אותנו ולנו היה נולון קטנטן כזה שיונק וישן.
עוד שנה גם הוא יהיה נולי פראי ששולח ידיים לכל ותולש לי את הקרקפת בחדווה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
