האשמה שלי כאשר אני לא כותבת בבלוג קצת מוגזמת. אבל לאחרונה האצבע שלי פחות קלה על המקלדת ומשום מה מספיקים כמה ימים ללא כתיבה בבלוג לגרום לי להרגיש שנעלמתי ושאני לא בסדר כלפי עצמי שאני מניחה ככה את התחביב שלי.
היום אני חושבת שניצלתי את היום החופשי שלי עם נולי בצורה טובה.הצלחתי לצאת עם נולי לטיול בגשם. כאשר אני רואה גשם אני נמנעת מלצאת אבל הפעם הוא התחיל כשכבר יצאנו ולמעשה תפס אותנו בהפתעה. זה היה נעים לשאוף את הריח. זה היה נחמד כשאדם זר הציע לנו טרמפ (לא נעניתי להצעה כי זה היה ממש קרוב ליעד). זה היה מהנה לשתות קפה בבית קפה חמים ולהסתכל עם נולי על הגשם. כשהגשם פסק יצאנו והראיתי לנולי את עצי התפוזים בגינה . אחר כך עברנו במרכז המסחרי ומדדתי מגפיים (אגב נולי היה שקט כעכברון והסתכל בסקרנות סביבו). מאז ילדותי לא היו לי מגפיים וראיתי שזה דווקא נראה טוב. לא הצלחתי להתגבר על הרתיעה ממגפיים כרעיון אז בסוף לא קניתי.
בדרך פגשתי מישהי שאמרה לי משהו כמו: אני מכירה אותך ולא זוכרת מאיפה. זה פעם שניה שזה קורה לי השבוע והפעם לא הצלחתי לפתור את התעלומה.גם היא הייתה קצת מוכרת .
(אני מוכרת לאנשים מהעבודות שעבדתי עם קהל, מכך שלקחתי כל מיני קורסים באוניברסיטה וגם התבלטתי בהם כי אני מהחננות שמשתתפות בשיעור וסתם כי יש לי פרצוף מוכר. הייתי אומרת שאני מוכרת מהבלוג אבל פרט לצללית שלי בחודש שמיני לא פרסמתי פה תמונות שלי).
שוב התחיל הגשם :אז נכנסנו לחנות יצירה שמעולם לא נכנסנו אליה קודם וקניתי לנולי סביבון ומפריח בועות סבון.
הגשם פסק אז לקחתי את נולי לגן הציבורי הקבוע שלנו שהיה ריק אבל הייתה להקה ענקית של ציפורים על הדשא שעפו בתיאום מושלם.
חזרנו הביתה ואז נולי החליט שזה רעיון מצויין להעיף מדף ספרים שלם על הרצפה. כעסתי ואחר כך הבנתי שהוא כנראה רעב. הכנתי לו ארוחת צהריים והוא כמעט נרדם על הצלחת. השכבתי אותו לישון וצפיתי ב"עקרות בית נואשות" על כוס תה ומאפין ג'ינג'ר ולימון.
(הזכויות למאפין שמורות לגברת עם סלים. הפעם עשיתי את זה בצורת עוגה ואהבתי את זה יותר ככה)
אז ככה נראים החיים שלי עכשיו
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
