המקום של ג'וליאנה

ראינו גם את ביקור התזמורת : לדעתי למרות החולשות של הסרט הוא הצליח להיות מקסים בזכות המוסיקה הנפלאה, המשחק של השחקנים, הקסם של סאלח בכרי ורונית אלקבץ במשחק מאופק מהרגיל בשבילה.

החולשות של הסרט היו משלב לא אחיד באנגלית. קשה לי להאמין שמישהי שבתחילת הסרט מדברת אנגלית של בית ספר יסודי תשתמש במילה otherwise  וזו רק דוגמא אחת שאני זוכרת. נכון שזה קשה לכתוב טקסטים בשפה שהיא לא שפת אמך אבל פה זה פגע קצת באמינות של הדמות. האנגלית של הדמויות הייתה סוג של איפיון והייתי מצפה ליותר אחידות.

עיירת פיתוח נידחת זו תפאורה קלישאתית משהו אני יודעת שעיירת הפיתוח היא המקום של העלילה אבל זה נתן לי תחושה שכבר ראיתי את זה וגם את הדמויות ה"צבעוניות/ציוריות" שמצפים לראות בכל עיירת פיתוח שמכבדת את עצמה, ל]חות בקולנוע הישראלי.

מה שכן אהבתי את שני הזוגות המרירים שחגגו יחד יום הולדת. זה למשל שבר את הקלישאתיות של המשפחה החמה והמלוכדת או המשפחה הבעייתית עם הבעל השיכור והמובטל. סתם זוגות שלא טוב להם אבל אין להם כסף להיות "הבורגנים".

אהבתי גם את הנגיעה בקונפליקט המוכר של מימוש עצמי לעומת משפחה. שבא לידי ביטוי ביצירה הבלתי גמורה של סימון. היה בזה אפילו קסם.

וגם את הDVD הראשון של פיוצ'רמה.מה שהיה פעם סדרה מעולה. ירדה מהאוויר לפני שלוש שנים  ואחר כך חזרה אבל כארבעה DVD. כל מה שלטוליו ולי היה להגיד -עוד !!!!

שיחה עם חברתי הצפונית שלה בת כמעט בגיל של נולי.שהתחילה, כצפוי בשיחה על הצאצאים ואז היא שאלה אותי "אבל מה שלומך?" ואז שתינו צחקנו כי ידענו ששתינו שואלות את אותה שאלה. מה שלומנו באמת?

אני לא יודעת אבל כששתינו מודעות לכך שאנחנו קצת נעלמות או נבלעות באימהות ושתינו זוכרות שהיינו אחרות. זה קל יותר להיות ככה.

ואימהות זה גם דבר מאד משמח. אני מכורה לחיכוך החושני של הלחי שלי ושל נולי. אני נפעמת מהנשיקות הרטובות שלו ועל החיבוקים שלו. אני מתה על זה שהוא מתחיל לדבר ומתקשר. והוא גם מצחיק אותי עד כאב בטן לפעמים.

ואני כל כך אוהבת לראות את טוליו אבא. נולי מוציא ממנו רוך וצורות תקשורת שלא ראיתי אצלו קודם. זה נהדר לגלות את בן הזוג שלך מחדש בדמות האבא.

כן, אז היה לי סופ"ש מצויין. פילפלים ממולאים שיצאו תפלים ומעודף המילוי עשיתי מרק שהפך למרק בשר בניגוד לרצוני וניאגרה דולפת אבל בכל זאת היה לי מצויין.