המקום של ג'וליאנה

עולה לי בראש הפרסומת הזאת לסימילק (או למשהו תינוקי אחר) בה כל עצם מסומן בשלט NEW דרך עיני התינוק.

אחד הדברים הכי מקסימים בעיני בהורות היא שאתה מגלה את העולם מחדש דרך הילד שלך ודברים שנראו לך מובנים מאליהם נראים פתאום כמו קרקס של המצאות.

דוגמא: אני מבשלת ונולי מסתכל ופתאום עולה בי המחשבה שהשינויים שהמזון עובר: ירקות נחתכים, ביצה מוקצפת ומיץ נסחט הם קסם מזוקק דרך עיניו של נולי. אני רואה את הברק בעיניים שלו.

ילד לוקח ממך את הדרך המובנת מאליה בה את רואה את העולם. עכשיו לדוגמא, הליכה של רבע שעה ברחוב בלי נולי נחשבת בעיני לשיא החופש.

אני מרגישה עכשיו את השינוי הגדול שחל בנולון שלי בחודשים האחרונים. הוא ממש מדבר! יש בזה סוג של קסם בידיעה הזאת שהוא מבין ומגיב למה שאני אומרת. מדהים כמה התקשורת חסרה כאשר תינוקות קטנים יותר.והדיבור הזה שלו, אני רואה כמה עצם הידיעה שלו שהוא מסוגל לדבר גורמת לו ליהנות מהדיבור כאילו הוא משחק.