המקום של ג'וליאנה

הצבע הטבעי של השיער שלי הוא חום רגיל ששזורות בו הרבה שיערות לבנות (אצלי במשפחה מלבינים מוקדם). אני צובעת אותו לג'ינג'י ולמרות שבעבר הייתי קצת בלונדינית וקצת חום ג'ינג'י זה הצבע שאני מרגישה בו הכי אני. מצאתי את הספר (מעצב שיער...) שגילה את הגוון המדויק ומאז אני מתמידה ללכת אליו.

יש מעט מאכלים שאני ממש שונאת. סלק הוא אחד מהם. עד היום לא ברור לי איך הגעתי דווקא לסלק. היום אני מכירה באסתטיקה שלו אבל עדיין לא מסוגלת להכניס סלק לפה.

יש לי נטיה להסתגר בתוך עצמי דווקא ברגעים הכי פחות מתאימים וגם לאבד קשב. אני חושבת שזו תגובה מתגוננת כזאת ורוצה להפסיק להיות כזאת חילזון. לפחות עכשיו אני מודעת לזה.

מאז שהתחלתי להקפיד על חוט דנטלי אני מוצאת את עצמי קצת כפייתית בעניין. אני יכולה להכנס למיטה עם איפור והכול גמורה מעייפות אבל חוט דנטלי, הו לא. אני חוזרת גם כמה פעמים על אותו מקום לוודא שהוא נשאר נקי. למען האמת הכפייתיות הזאת משתלמת. זה שייך לדברים שחבל שלא התחלתי איתם קודם.

אני מסוגלת לישון גם בשיא הרעש כשאני עייפה.זו תכונה קצת בעייתית כשיש לך תינוק.

יש לי קטע עם תוכניות של אימון אישי ושיפור חיים. אני מרגישה כאילו הרבה מהדברים שהמאמן אישי/סופר נני/פליי ליידי אומרים מכוון אלי. הקטע הטיפשי הוא שאני נהנית לקרוא/לצפות בהם ולדמיין איך אני משתנה ואז ברגע האמת אני מעדיפה להתעצל.

יש לי עונג מזוכיסטי בחיתוך בצל. לטוליו זה מאד מתאים כי הוא נורא סובל מבצל. אני אמנם דומעת בטירוף אבל אני כלכ ך אוהבת בצל באוכל שלי שההקרבה הזאת שווה.

אני נורא נהנית לתקשר עם מוכרים בשוק. זה פלח אוכלוסיה שמוצא אותי מושכת אז חבל לפספס אותו. למען האמת זה גם גורם לי להרגיש אדם יותר חברותי ממה שאני באמת.

אני לא אדם נורא חברותי ובכל זאת יש לי לא מעט חברות. אני חוששת שירשתי ממשפחתי את הדפוס האוטיסטי משהו בכל מה שקשור לאיך לנהוג בחברה. עכשיו מצבי עוד טוב, כשהייתי בכיתה ד' הייתי קוראת ספרים עם חברות שבאו אלי. אני הייתי קוראת בספר והן היו משתעממות(במשפחה שלי ראו אינטימיות כקריאה אחד ליד השני). בכתב אני מתקשרת הרבה יותר טוב מאשר בחיים הרגילים. ויעידו על כך החברות לעט שנפגשתי איתן (היו שתיים כאלה). ומצד שני יש בי משהו שגורם לאנשים לרצות להתחבב עלי ולהציע לי חברות ואז לגלות שאני קצת פארשית בתחום.

לכן לא מפתיע שאני עם טוליו שהוא עוד פחות חברותי ממני. הוא עכשיו לפעמים מהווה התירוץ שלי באופן חצי לא מודע לגבי למה לא לעשות משהו עם חברים. אחת לכמה זמן אני מנערת אותו ובכל זאת נפגשים עם חברים. חברים חדשים זה קצת בעיה בכל מה שקשור אליו כי לוקח לו יותר זמן ממני להרגיש איתם נוח. עם רובם הוא לא מרגיש נוח.