כן, היום החלטתי לכתוב פוסט חדש ולא להזכיר את המילה מחלות או צרות. החלטתי להיות אופטימית ואביבית כמו שמתבקש כי התחלנו את אפריל וזה החודש שלי. כן, אני אהיה בת 33 בדיוק כמו הצלוב.... (אופטימיות קוסמית זו אני חה חה חה...)
בדרך לעבודה ראיתי כמה הגן הציבורי שלנו פורח ויפה. כל כך מזמן לא הלכנו לשם וזה כל כך מתבקש. הפריחה הזאת יפהפיה. כאילו מזכירה לנו שהעולם הוא גם מקום יפה. גם השדות הסמוכים לביתי מתמלאים בשיבולי הבר הירקרקות . בטבע יש משהו מאד פיוטי...מאד ים השיבולים....
והחמימות החדשה-ישנה הזאת באוויר שמזמינה לצאת והלוח בגן של נולי כבר שונה מפורים והיום כתוב שם אביב. בטח עוד מעט הוא יביא ציורים בצבעים ורדרדים כאלה של פריחה.
וטוליו מתחיל לשאול אותי מה אני רוצה ליום הולדתי ואני לא רוצה להיות כמו האימהות האלה שלא חושבות על עצמן בכלל ואומרות תהיו טובים אבל אני הכי רוצה שיפתיעו אותי ואת זה הוא לא מסוגל להבין. הוא לא פנוי רגשית לעשות עבודת מודיעין כזאת ולברר מה אני הייתי אוהבת. הוא פשוט שואל. לי יש בעיה עם ההסדר הזה ובסוף יוצא שאני קונה לעצמי משהו וכל האפקט המתנתי מתבזבז..
ביקשתי בסוף מרפסת פורחת. אין לנו עציצים בכלל במרפסת והיא שוממה כמדבר. אני תמיד ראיתי את המרפסת כמקום שממש חיים בו. משחקים וקוראים ובסוף זה רק עוד פיסת נדל"ן. טוליו לא אהב את הבקשה שלי כי אני רוצחת סידרתית של עציצים ואני כמו משה מהשרדות שמבטיח כל פעם שהפעם הוא ינצח רק שיתנו לו הזדמנות ובסוף... אהמ... אני שוכחת שהעציץ קיים. לטוליו אין ראש לזה והוא גם חושש שהעציצים יסבלו מנחת ידו של נולי.
בקיצור בסוף אמרתי לו שירד מזה כי ראיתי שזה ממש לא לרוחו ואני די מצטערת על זה. מה זה יום הולדת אם לא הבטחה לשינוי... יכול להיות שאני צריכה לעשות את זה באופן הדרגתי ולא כמתנת יום הולדת דרסטית כזאת.
עכשיו עלה לי רעיון: לפינת ההבטחה. כל יום החודש אני אבטיח לעצמי משהו. אפילו שינוי קטנטן אבל שיהיה שינוי.
הבטחת היום: עציצים של צמחי תבלין. לקרוא עליהם קצת מידע ולדעת מה כדאי ואיפה.
(+ לנקות את המרפסת ולהפוך אותה למקום נעים לשבת בו)
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
