המקום של ג'וליאנה

תמיד יש לי פנקס קטן. פעם הייתי מנסה לכתוב בו תיאורים של אנשים כסוג של פנקס סקיצות של צייר אבל במילים. אחר כך זה הפך לרשימות של דברים שאני יודעת שאני צריכה לעשות ואף פעם לא עושה ולכל מיני שאיפות קטנות ורצונות.

פעם הייתי כותבת. היום אני לא פנויה מספיק לכתוב על משהו שהוא לא החיים שלי וההווה. אני רוצה להבטיח לעצמי שאני אחזור לכתיבה היצירתית.

הבטחת יומולדת מספר 2: לחזור לכתיבה היצירתית

אתמול דיברתי שוב עם מנהלת הגן של נולוני. כל שיחה איתה גורמת לי להרגיש מאד מחוזרת כי היא כל הזמן מנסה לשווק את הגן. הגישה השיווקית שלי נכונה כי הורה צריך להרגיש תמיד את ההשתדלות הזאת גם אחרי שהצ'ק שלו הופקד. טוב להיות לא מובנת מאליה.

אני אוהבת את ההתלהבות שלה אבל היא סוג של טורנדו. היא כל הזמן רוצה לשנות ואת זה היא אומרת לי אחרי שאני אומרת לה כמה אני מרוצה.

ומצד שני בריקוד הטנגו הזה אני מתנחמדת אליה ומפזרת מחמאות על הגננת שדיברתי איתה פעם בטלפון ועל הגן היפה שגם קודם עם המנהלת הישנה היה יפה בעיני ועל השמחה שנולי מרגיש כשהוא הולך לגן. הוא רגיל למען האמת. בדרך כלל כשהוא מגיע לגן הוא די עייף וכשהוא נאסף הוא אחרי כריך השוקולד שלו אז איזו סיבה יש לו לא להיות מרוצה...

כן, אני לא בודקת מספיק. אני נותנת את המרחב לדברים לקרות כי למעשה אני סומכת בעיקר על המזל שלי ושל נולוני. אולי זו גישה הורית לא כל כך מציאותית ואולי זו גישה לא נכונה אבל האם שעושה קולות של מעורבות ומחפשת כל הזמן את הגננת זו לא אני. אני מקווה שלא אואשם בהפקרת הילד שלי כשהוא יהיה גדול.

אני כל כך שמחה שנולוני לומד לבטא את הרצונות שלו. הוא ניגש למיטה כשהוא מרגיש שההשכבה שלו מתארכת מעבר לסיפור ואז ברור לנו שהוא רוצה לישון.הוא גם בוחר לבד את הספרים שהוא רוצה שנקריא לו הוא אלוף בלעשות דברים חמודים כמו לנשק לעצמו את כפות הידיים , לרקוד ולרקוע ברגליים הקטנות שלו ובכלל הוא ילד מדהים. ככל שהוא גדל אני קולטת כמה יש לי מזל שהוא הילד שלי.

צחצוח שיניים: מאז שהשיניים של נולי יצאו אני מצחצחת לו שיניים. לאחרונה עברנו מאצבעון סיליקון לצחצוח במברשת רגילה לתינוקות. הוא שונא את הכפייה שבמהלך כי אני חייבת לצחצח לו ולא לסמוך על הצחצוח שלו. יש לנו קטע שהוא מתנגד וצורח ואני אחרי דקות ארוכות מצליחה לצחצח לו את שש השיניים שלו (מזל שאין יותר) ואז אני נותנת לו את המברשת ואנחנו עושים היפוך תפקידים. מה זה אומר? הוא כאילו מצחצח לי שיניים ואני מחקה אותו ונאבקת עם צווחות מזויפות. אני חושבת שיש כאן משהו קרנבלי שמאד מוצא חן בעיניו. להיות פעם אחת ה"הורה". הוא מתגלגל מצחוק כל פעם מחדש.

יש לו חוש הומור בריא לילדון שלי.