יש לי חברה וירטואלית שעוברת משהו מאד לא פשוט עכשיו. מאד מאד הייתי רוצה לדבר איתה בטלפון שיחה נורמלית. כתבתי לה אימייל שלא שלחתי אותו עם מספרי הטלפון שלי ואז קלטתי שאני לא מסוגלת לשלוח אותו בעיקר כי אני לא במצב מקשיב. לא סתם עכשיו קיבלתי את דלקת האוזניים הזאת. כנראה שהגוף שלי אומר לי: הי גברת יכולת ההקשבה וההכלה שלך (ביטוי פלצני, אני יודעת אבל זה מה שעלה לי בראש) נפגעה.
אני חושבת שהקשרים הכי משמעותיים שלי כרגע הם אלה הוירטואליים. אולי כי לכתוב הרבה יותר קל לי מלדבר. האצבעות שלי הן הקול שלי.
ולכן נבהלתי. ידעתי שאני לא אוכל לתת לה את מה שהיא הכי זקוקה לו וזה הקשבה מלאה.
על מי אני עובדת, זה לא כאילו החברות במציאות הלא וירטואלית שלי מקבלות יותר.
זה לא כאילו המשפחה שלי מקבלת יותר. אני עוברת מין השתבללות והמנעות טוטלית מכל תקשורת שאני לא חייבת לעשות מידית.
כמו שכתבתי קודם, אני מתגעגעת למי שהייתי ולא כל כך אוהבת את מה שנהיה ממני.
ומה שהכי גרוע זה שאני לא יודעת מה יעזור לי להפוך לאדם שאני אהיה מסוגלת יותר לחבב.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
