המקום של ג'וליאנה

לאחרונה נולוני ממש ממש מנסה לדבר במשפטים. זה מהנה ומטריד בו זמנית כי הוא מדבר כך: חןט8איםןרינןה עין8 פיל. ואנחנו מסתכלים עליו במבט של : מה? נסה להגיד שוב את מה שאתה רוצה . ואז הוא מתוסכל יותר ויותר כי זה מאד קשה לא להיות מובן.

זה שלב התפתחותי חדש ומדהים אבל גם דורש המון המון מאמץ מצידנו.

מעניין אותי איך זה אצל הורים אחרים. תמיד נראה לי שאצל אחרים זה יותר בא בקלות. אולי ההקשבה שלי טעונת שיפור.

היום היה לי בוקר קשה . נולון היה מצוברח והיה קשה מאד להביא אותו לגן. בגן עצמו ההתנהגות שלו השתנתה אבל זה גרם לי להרגיש כאילו אצלי רע לו ובגן טוב לו. אולי זה סוג של מנגנון השרדותי של ישור קו עם הגן מבחינתו.

קשה לי מאד עם חוסר ההבנה הזאת אם זה מצב רוח רגעי בגלל שבירת השגרה (הלכנו ברגל לגן במקום באוטו) או בגלל תסמונת יום א' הידועה או שהוא מרגיש רע או שמשהו בגן בכל זאת לא בסדר ואולי זה משהו שאני עושה לא בסדר.

בכלל מאד קשה לי להבין את הבכי שלו. אני מנסה לא להתרגש ולאתר קשיים נקודתיים (האם הוא התעייף ללכת, האם הוא ראה משהו שמעניין אותו ולכן הוא מתעכב, האם הוא מרגיש לא טוב וכו' וכו') ומאד קשה לי גם לשמוע את הבכי שלו והוא יודע את זה.

מה שכם היה ברור לי שהפעם זה לא היה בכי של פינוק כי הוא לא ביקש משהו ספציפי. דווקא עם בכי של פינוק יותר קל לי להתמודד.