אחרי שכתבתי את הפוסט הקודם שכנראה נגע ללבם של כמה וכמה אנשים שכתבו לי תגובות מקסימות ומעודדות הרגשתי שאני מתחילה תהליך. הרגשתי אותו ממש פיזית כאילו אני משילה מעלי משהו מאד כבד.
וניהלתי שיחות נפש נפלאות (שיחות ברבים) עם לי ועם עוד חברה שמזמן לא דיברתי איתה שגם עזרו לי לנקז את המוגלה הנפשית שהצטברה בי.
היום לקינוח הצלחתי ממש לתאר לטוליו את המצוקה שלי. זה לא יצא בצורה הכי יפה בעולם אבל זה גרם לי להרגיש כמה הגבר שלי מכיל אותי ומבין אותי הרבה יותר ממה שאני מדמיינת לעצמי.
ונולוני שלי שוב משמח אותי ומצחיק אותי וגורם לי להגיב אליו ולהדבק בשמחה שלו. חלק מהתגובות שלכם לפוסט הקודם גרמו לי לחשוב שאולי אני מייחסת לו תכונות שלי שלא בצדק.
ובכן, ההתבוננות שלי בו מראה לי שהוא ילד אנרגטי ושמח וחכם עם חוש הומור נהדר וטוב לב עצום. היום כשנרדמתי על המזרון שלו קיבלתי ממנו נשיקה ענקית על הגב וזה הקפיץ לי את מצב הרוח בכמה מעלות.
אני מאמינה שהדכדוך שתוקף אותי חלק מהזמן והצורך העצום שלי באישורים מהסביבה שאני בסדר ואני אהובה לא יעלמו אבל אני לומדת לחבב את עצמי.
בירושלים פתחו חנות חדשה שנקראת ריינבו ג'יפסי (היא חלק מרשת). לא מזמן ביקרתי בה כי הצבעוניות והשאנטיות המתפרצת והעיצוב השמח שלה פשוט עשו לי אנרגיות טובות. נוספו לכך המוכרות שהיו בחורות צעירות חייכניות ויפהפיות שנראה היה כאילו קורצו מהחנות עצמה. היה לי זמן פנוי אז מדדתי ומדדתי ומדדתי שילובים צבעוניים ומשוגעים של בגדים. בסוף קניתי חולצת מעטפת סולידית באפור ומכנסיים אדומים מבד קליל ומלטף שהרגשתי שממש קיבלו אותי לתוכן. אני כותבת את זה כי זה לא רגיל אצלי להרגיש כזאת כימיה עם הבגד שעלי. זה חלק מהנינוחות שאני שואפת אליה. מצחיק אבל עם כל חוסר המנוחה הזה התהליך של ללבוש ולפשוט צורה מאד הרגיע אותי וגרם לי לחבב את עצמי.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
