שיניתי עיצוב. לכאורה שינוי עיצוב זה דבר מאד פשוט, את בוחרת צבעים ותמונה מתאימה. אצלי זה מסובך: אני כל כזמן חושבת: האם התמונה והצבעים שאני מעטרת את הבלוג שלי מייצגים את מי שאני כרגע? ואולי אני רוצה שהם ייצגו את מי שאני רוצה להיות ולא את מי שאני בפועל.
אני מיישמת את המחשבה הזאת גם על מתנות. כתבתי כבר עד כמה אני רוצה שירגישו שהמתנה הזאת באה ממני וששמתי חלק מהאישיות שלי בה. זו ציפיה לא אמיתית ממתנה שיכולה לקלוע ויכולה גם לא.
לא חשבתי שהעולם הכתוב שלי שאני יוצרת בבלוג יחלחל גם לעולם האמיתי אבל אני מגלה שכן. חלק מזה בזכות או בגלל דרכים שפרצתי בעצמי שאפשרו לחלחול הזה. יצירת קשר עם אנשים. היכרות עם חלק מהקוראים. יש עולם חדש בחוץ והוא מציאותי כמעט כמו העולם הפנימי.
לאחרונה דיברתי שיחה ארוכה ומהנה עם בלוגרית יקרה לי מאד. זה היה מהנה לגלות את האדם האמיתי מאחורי הבלוג ולהרגיש שאנחנו מבינות אחת את השניה כל כך טוב גם בזכות הקריאה שלנו בבלוגים שלנו. זה מוזר קודם לחשוף את העולם הפנימי הכמוס ואחר כך את ההיבטים הקונקרטיים באישיות שלנו קול ומראה (במקרה שלנו רק קול).
לפעמים אני משתעשעת עם המחשבה לכתוב בלוג בשמי האמיתי. לא מעט בלוגרים כבר עשו את זה אבל אני לא מרגישה בשלה לצעד הזה. מי שכותב לאימייל שלי זוכה גם לקבל את שמי האמיתי(כי אני מאמינה בחשיפה תמורת חשיפה). חלק מהבלוגים שאני מנויה עליהם יודעים לפחות את שמי הפרטי. אני תוהה אם שם פרטי זה באמת כזה נכס שראוי לגונן עליו כל כך.
אני בטוחה שבבלוג שלי יש די מידע שיכול להזיק לי ויכול להועיל לי. היי מי כבר רוצה להזיק לי?
(כן, אני מסרבת להיות פרנואידית)
מצד שני אני לא אוהבת את שמי האמיתי והבלוג נותן לי הזדמנות לקבל שם אחר ע"פ בחירתי ועל זה קשה לי לוותר. הבלוג נותן לי גם הזדמנות לחשוף את עצמי בצורה מבוקרת (על מי אני עובדת) ולספר על עצמי רק מה שאני רוצה. זה חד שיח אז אין דינמיקה כזאת שמושכים אותך בלשון.
(אני נשמעת עכשיו יותר חשדנית ממה שאני באמת)
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
