המקום של ג'וליאנה

אתמול בזכות "גשר הילדות המכוסות", הלא הוא גשר קלטרווה החלטנו לקחת יום חופש נטול נולי. כן, פחד מפקקים זה לא דבר רציונלי אבל אחרי שיום קודם נתקענו בפקק על שם קרלה ברוני ובעלה שיחיה החלטנו שלא עוד.

מסתבר שלטוליו ולי יש תפיסה שונה לגבי מהו יום חופש. יום חופש מבחינתי הוא לתת ליום לקרות, לזוז בעצלתיים מהעיתונים והקפה והספרים לישיבה במקום כלשהו עד שימאס לי ואז לעבור למקום אחר.

טוליו לעומתי רואה את היום כשכיית חמדה נדירה שחייבים לנצל. ניצול אליבא דטוליו זה לעבוד.

אז הלכנו למשתלה החביבה עלינו וקנינו זרועות לאדניות וצמח נגד יתושים . אני: "איזה כיף שלא צריך לרדוף אחרי נולי" משפט שיחזור לאורך כל היום. אחר כך התקנו את האדניות כלומר טוליו התקין ואני ניקיתי את העינים בצמר גפן. פעולה חוזרת שאני מבצעת חמישים פעם ביום.

אחר כך הלכנו לקניון החדש והמאובק שלנו (רעיון מצויין לסובלים מדלקת עינים). המטרה היתה לקנות לי זוג מכנסיים קיצי ולטוליו זוג מכנסי ברמודה שאפשר לצאת איתם לרחוב. התוצאה: דווקא במידה שלי נגמרו להם המכנסיים אבל אצל טוליו היה מבצע וכך הוא זכה בשני זוגות מכנסיים וחולצה אחת. זה שימח אותי כי הבעל שלי שונא לקנות בגדים וטען שהוא מרגיש כמו בובת ברבי שכל הזמן מחליפים לה בגדים.

אחר כך אני ובובת הברבי שלי ישבנו לאכול במקום היחיד שפתוח בינתיים שאינו קומפלקס המזון המהיר והרעשני ואז הלכנו לאסוף את נולי ואני לשבת בחדר ההמתנה של רופא העיניים שלי כשעה עד שיואיל בטובו לתת לי את טיפות העיניים שבדרך כלל אני מקבלת.

מדהים אבל היום לראשונה מצב העיניים שלי השתפר. זה מרגיז כל כך שרופא העיניים לא חשב לפני שבוע לתת לי את הטיפות שתמיד עוזרות ובמקום זה רשם לי משהו אחר.ארררר...

(ככה לומדים להיות מרוצים מהבריאות)

עכשיו רק נותר לישרא לתקן את התקלה כדי שאוכל לקבל עדכונים מהבלוגים ואני אהיה מרוצה עד הניג'וס הבא שהחיים יזמנו לי.