המקום של ג'וליאנה

כמה משמח לקבל ככה פתאום כרטיסי חינם לסרט(!!!) בקולנוע (!!!) ועוד לאחד כזה שממש התחשק לך לראות.

אז כנראה שיש שחושבים שהכתיבה שלי שווה כרטיסי חינם לסרט חופשיה ומאושרת (Happy go lucky) ועל כך אני מודה להם מאד.

צירפתי את ביילע , יקירתי ובילינו לנו אחה"צ של בנות.

פופי היא מורה קופצנית ושמחה עם צחוק שלעתים משובב נפש ולעתים עושה חשק לירות בה. כן, אדם כמו פופי לא פוגשים ברחוב כי היא פשוט כשם הסרט חופשיה ומאושרת. כמו הרבה גיבורות היא רווקה ומורה זז לא נשמע כמו המקצוע המשמח ביותר עלי אדמות אבל היא פשוט מאושרת מהמקום שבו היא נמצאת ולא מסתכלת הצידה לראות איך זה אצל אחרים. הלוואי שהמורה של נולי תהיה כזאת.

האנשים סביב פופי לא מאושרים. המורה לנהיגה שלה לדוגמא הוא אחד שאת יכולה לדמיין כילד שהרביצו לא הרבה. הוא מלא זעם על כל העולם. מורים לנהיגה מועדים להתקפי לב בגיל שלושים, ובכן זה של פופי כבר בגיל 20 ובמיוחד עם תלמידה כזאת. הקופצנות והצחוקים שלה מוציאים אותו מדעתו והוא מפרש אותם כהתגרות וכזריית מלח על הפצעים שלו. פופי מגלה בסוף עד כמה האושר שלה התחכך באופן מאד לא רצוי באומללות הגואה שלו.כך גם עם אחותה ה"מסודרת" שמסתובבת שפופה עם בטן של חודש תשיעי נטולת שמחת חיים. כאשר היא מנהלת עם פופי ואחותה את שיחת ה":מתי תסתדרי בחיים" היא מסיימת אותה עם תחושה של מרירות כי פופי מצהירה שטוב לה במקום שהיא נמצאת בו. אחותה מפרשת זאת כעלבון לחיים בהם היא בחרה.

אבל פופי, למרות שניתן היה לצפות שהיא תהיה אטומה היא לא. היא מסוגלת לנהל דיאלוג עם חסר בית משוגע שלמרות פחדה היא מתיישבת לידו ומסתכלת בו בעיני החומות וממלמלת משפטי השתתפות כאילו היא באמת מתכוונת לזה וזה בתוך שיחה חסרת היגיון פנימי בסיטואציה בה כל אדם נורמלי היה לוקח את הרגליים ובורח.היא קולטת מיד שהילד האלים בכיתתה כועס על העולם כי רע לו והיא מנסה לברר מה הבעיה.

במילים אחרות היא משתתפת בצערם של אחרים ומנסה לעזור להם אבל לא נשאבת למקום הרע בו הם נמצאים  אבל לא מוותרת על האופטימיות והשמחה כי הם פשוט היא.

זה מזכיר לי מקרה שהיה אתמול בגן הציבורי. נולי שלי שיחק עם כדור וחשק בחברתו של ילד זועף כבן שש. הילד חשב שנולי מנג'ס וניסה לנפנף אותו במילים רעות כמו "אני אעיף לך את הכדור ואתה לא תראה אותו" . נולי התעקש לשחק איתו. הילד לא עשה לו כלום בסוף וכנראה באמת היה במצב רוח רע אבל האמונה התמימה הזאת של ילד קטן שהעולם הוא מקום טוב היא האמונה של פופי.

אני מצרפת לסרט את הצבעים הנפלאים של הבגדים שלה,חוסר הנכונות שלה להצטרף למירוץ החיים, נופים מקסימים של לונדון, הומור פרוע,ומבטא קוקני נפלא ותקבלו את הסרט שלי לקיץ.

ואם אפשר גם ללמוד מהקלילות הזאת משהו לחיים שלי אז למה לא.

גם אסתי כתבה על הסרט פוסט מקסים.