בימים האחרונים אני מרגישה ממש לא נוח עם עצמי דווקא בגלל ששתקי. מסתבר שבגן של נולי נרקם לו מרד נגד המנהלת שחלק מנפלאותיה זכיתם לשמוע כאן. מסתבר שהיא הייתה דיקטטורית איומה כלפי הצוות שניהלה, היא שיקרה להורים בלי הכרה והתייחסה באדישות הגובלת בזילזול לילדים ורק מול ההורים היא הייתה עושה הצגה של חיבוקים ונישוקים.
אני לא יכולה להגיד שלא ראיתי, אני אל יכולה להגיד שהרגשתי איתה אי פעם נוח, אני לא יכולה להגיד שהרגשתי שהיא אומרת לי את האמת.
ובימים האחרונים פגשתי אמא שאמרה לי שלא כדאי שאני אבנה על אותו צוות לשנה הבאה. אותה אמא הראתה לי גן אחר לא רחוק. ובגן השני ראיתי אלטרנטיבה מקסימה. גננת שילדים מחבקים אותה. אשה נעימה שנעים לתקשר איתה וכל התקשורת עובדת מולה ולא דרך מתווכים. ראיתי שהיא מבינה עניין ושהגן בטיחותי ובפיקוח.
בינתיים הצוות של הגן הכריז מרד והעמיד את מנהל הגן בפני בחירה: או הם או היא והוא בחר נכון. אבל עדיין אין גננת כי הטיפשה פיטרה אותה קודם והיא מצאה עבודה אחרת.
ובשיחות עם ההורים והצוות החרא צף: פתאום לכל הורה היה מה להגיד, פתאום אף אחד לא סבל אותה ואז חשבתי שאם הצוות לא היה עומד מולה באומץ היא הייתה ממשיכה. למה? כי אנחנו "בעלי המאה" שתקנו.
יש הרבה סיבות לשתיקה הזאת והראשונה בהן פחד. האימהות שעמדו מולה באומץ סבלו ממנה יותר (אני מקווה שלא הילדים) אבל אם היינו מתאגדים מול הבעלים הוא לא יכול היה להתעלם.
אני שמחה שלא היה מדובר במקרה התעללות או במשהו ששורט את נפשו של הילד אבל אני מאד כועסת על עצמי שנתתי צ'אנס ללא גבול ושלא מספיק דיברתי עם אימהות אחרות.
החלטתי שאני מוציאה את נולי מהגן. מגיע לו הרבה יותר טוב. מגיע לו גן עם גננת חמה ואוהבת שתישאר כל השנה. ולשמחתי מצאתי את האלטרנטיבה ממש מעבר לפינה.
הרי אף אחד לא יוכל לערוב לי שהגננת השנייה תהייה יותר טובה (לא תהיה מנהלת, תודה לאל). מרגיז אותי גם שבגן הזה לא נותנים דין וחשבון להורים.
זה יהיה אחרת.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
