המקום של ג'וליאנה

אני נמצאת כבר בצד השני של הנהר. יש לי המון דברים טובים שמחכים לי שם אבל אני עדיין מסתכלת אל העבר השני.

כל הכיעור הזה שהתבוססתי בו מאחורי. ענייני הגן סגורים ולנולי תהיה גננת חדשה טובה והצלחתי אפילו לסיים באופן יפה יחסית את ענייני בגן הישן ואפילו לקבל את מה שמגיע לי. יש לי שתי חברות חדשות כתוצאה מהבלגן ואפילו פרטנרית להליכה.

הכעס לאט לאט עוזב אותי אבל היעייפות הגדולה נשארת. אני חושבת שזה הקושי הגדול לעשות את השינוי. גם אם הוא מאד מאד חיוני.

לפעמים ספרים באים אלי בתזמון טוב. התגלגל לידי הספר "לאכול להתפלל לאהוב" של אליזבט גילברט. המחברת עשתה כל מה שצריך לעשות והשיגה את כל מה שצריך להשיג עד גיל שלושים (בעל טוב קריירה ובית בפרוורים) הגיע הזמן לילד והיא פשוט לא רוצה. היא מתארת מצב שהיא שמחה על הופעת המחזור החודשי כל פעם מחדש. היא אחוזת בהלה ולא יודעת מה להחליט, היא נכנסת לדיכאון מכרסם והרצונות שלה לא ברורים לה.

ואז היא מתחילה להקשיב לעצמה מהשפל הגדול ומהמצוקה של חוסר הרצון והיכולת להחליט . היא מתגרשת, נפטרת מחפציה ומהעבודה ויוצאת למסע באיטליה (כי היא פשוט מאד מאד רוצה ללמוד איטלקית), הודו  ואינדונזיה.

עכשיו אני איתה באיטליה. היא מתמסרת לתענוגות השפה, האוכל האיטלקי המיוחד, המפגשים עם אנשים מיוחדים ובמקביל לכל זה, היכולת שלה להפוך לחברה הכי טובה של עצמה.

אני לא מצליחה להעביר את רוח הספר כי הוא מלא בהומור עצמי, תיאורים מרנינים והמון כיף.

"עונג מזוקק הוא בכלל לא חלק מהמודל התרבותי שלי. אני בת לשושלת ארוכה שלאנשים שסבלו מעודף מצפון. אמא שלי באה ממשפחת חוואים שוודית, ובתמונות שלהם הם נראים כאילו אם ראו פעם בטעות משהו מענג, הם בטח רמסו אותו במגפיהם המסומרים... המשפחה של אבא שלי היא אנגלית-פוריטנית, והם הרי ידועים כמכייפים בסדרתיים.אם אטפס באילן היוחסין של אבא שלי עד המאה השבע עשרה, אמצא שם קרובי משפחה פוריטניים עם שמות כמו Diligence(התמדה-חריצות) ) ו Meekness  (ענווה, צייתנות)".