המקום של ג'וליאנה

עוד שבוע הנולון יהיה רשמית בן שנתיים (שנתם, כלשונו) ואני שוב אעשה לו מסיבה.

החלטתי שאין לי כוח זה לא תירוץ לכלום כשמדובר בנולון קטן שכולם רוצים לחגוג לו.

כרגיל אני אחראית על כל הארגון. כרגיל אני אפתח חרדות כמה ימים לפני וכרגיל זה יהיה נחמד בסוף.

(הפעם זה בפארק כדי שהנולון יהנה והאורחים לא יחנקו בצפיפות של הבית. ככמה גם אפשר יהיה להזמין שני חברים מהגן שלו).

כבר נמאס לי מהאולימפיאדה. לטוליו לא נמאס.

הייתה דווקא תכנית טובה בכוכבנולד. כמעט ריגשו אותי.(ישראל כנראה עבר קורס איך להיפטר מטיקים מעצבנים ולהראות מה הוא שווה).

כרמל כרגיל שולתתת (אבל שתאכל משהו)

מזמן לא כתבתי פוסט ממשי. אמיתי כזה.לא קל לי עם אוגוסט ולא קל לי עם זה שאני לא כותבת. לא קל לי להיות נטולת אנרגיה כמצב כמעט קבוע, לא קל לי להיות אמא כיפית, ולא קל לי להיות זאת שמרגישה שהיא צריכה לעמוד בציפיות של אנשים. לא קל לי להיות מבוגר אחראי ולא קל לי גם כשאני מתחמקת מלהיות מבוגר אחראי ומטילה את זה על טוליו.

שוב אני שואלת את זה: איך אנשים מסתדרים עם יותר מילד אחד?