הפוסט של אריאלה גרם לי לחשוב עד כמה כשמתחילים להיות הורים רוכבים על רכבת הרים של שינוים. הילד כל הזמן משתנה והצרכים שלו משתנים ואנחנו כהורים צריכים לעמוד בקצב של השינוים.
אני זוכרת ששמנו לנולי בגיל שנה בריכה מתנפחת במרפסת ואני מצאתי את עצמי מחזיקה לו את הראש ורק בשלב מסוים תפסתי כמה זה מיותר. הילד מחזיק את הראש בעצמו !
גם לי היה קשה להפסיק את ההנקה. בגיל 11 חודשים את רוצה עדיין לחשוב על הילד שלך כעל תינוק ואז את אומרת לעצמך: עוד קצת... במקרה שלי ההחלטה היתה נכונה ולדעתי זה גם בא בדיוק בזמן הנכון לנו אבל היי, זה סיפור ישן.
לנו יש בעיה חדשה-ישנה: נולון חזר להתעורר בלילות אחרי שכבר כמעט שנה שהוא ישן לילות שלמים. טוליו מתעקש לשאת בנטל. לטענת טוליו בעבר הרגלנו את נולי שבלילה לא קמים אליו ואחר כך שברנו את ההחלטה הזאת ונולי שוב למד לשחק בנו. אנילא בדיוק חושבת ככה. אני כן בעד לקום ולו כדי לשלול גורמים אובייקטיבים שמפריעים: שיניים, סדין רטוב, צמא וכו'.
הלילה זה היה השיא: נולי התעקש להסתובב בבית עם עגלת הצעצוע המרעישה שלו (איקאה נבלות !) בארבע בבוקר. אמנם טוליו קם אליו אבל זה לא אומר שישנתי.
(יש לי תחושה שאני הייתי מטפלת בסיטואציה יותר טוב אבל זה לא בטוח בכלל)
מהיום (הלילה) אנחנו מתכוונים לעשות ניסוי: לקום, מים חיבוק, סדין ושלום שיצרח קצת שיטלפן ליצחק קדמן מצידי. אני רוצה לישון ואני רוצה שטוליו ישן !!!!
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
