אני רוצה לכתוב על נושא אחר חוץ מהחיים שלי?
אי רוצה להכניס את החיים שלי מהדלת האחורית לדמויות שאני אצור יש מאין.
אני כל כך מקנאה באנשים שמצליחים ליצור דמויות כאלה שגם הם מרגישים אליהם משהו. כאילו היו הבנים שלהם.
האם פעם התאהבתם בדמות בדיונית?
האם אני יותר אוהבת לכתוב או לקרוא?
בקריאות הילדות שלי זכרתי ממש טוב את מה שקראתי. הייתי קוראת ספרים המון פעמים. כיום בגלל השפע הרב שעומד לפני והערימות שממתינות לי ליד המיטה אני קוראת ספרים קריאה בולימית כזאת ושוכחת אחר כך ולפעמים הספרים גם מתערבבים לי בראש.אני לא מצליחה להקציב לי זמן ומוכנות רגשית לצלול לספר כך שהוא ילווה אותי לעומק.
אתמול בלילה התפניתי לחלום חלום שגם זכרתי אותו. אני זוכרת שהתארחנו במקום לא ברור שאולי הייתי שם פעם ואולי לא. לא ברור לי אצל מי . אני חשובת שאלה היו חברים של ההורים אבל אני לא חותמת על זה. אני זוכרת שראיתי שמיים שמחשיכים בכלום זמן. ממש כמה שניות כמו סופת טורנדו. המקרר שלהם התחיל לזוז ואני חושבת שזו רעידת אדמה. ומצד שני רק המקרר זז. ואז קוראים לגברים להתגייס ושם התעוררתי.
אני זוכרת שיותר הרגשתי תחושת "מעניין מה יקרה" מאשר תחושת חרדה קיומית שאולי הייתי אמורה להרגיש. כאילו אני צופה בסרט.
נדיר מאד שאני זוכרת חלומות כל כך בבהירות.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
