המקום של ג'וליאנה

אני באמת לא יודעת מה לכתוב חוץ מזה שאני מרגישה שהאנרגיות שלי מתבזבזות ולא ברור לי על מה ואיפה. אני מרגישה שחסר לי משהו ואני לא יודעת מה. אני מרגישה שוב את תחושת הניתוק מהגוף ואת התחושה שהגוף שלי נפוח נורא ובכלל לא הגוף שהייתי רוצה שיהיה לי. אני רואה את עצמי תמונות והזרועות שלי נראות ענקיות ויש לי גם יותר מדי סנטרים. עליתי במשקל מהסיבה הפשוטה שאני כמהה למתוק כאילו שם מסתתרת האנרגיה האבודה שלי. ויש מתוק. כשיש מסיבת יום הולדת אז יש גם את הספיחים שלה שכוללים דברים שבדרך כלל אפילו לא הייתי קונה.

אני יודעת שאני בזויות מסוימות של האור אפילו יפה. לפני כמה ימים נכנסתי לחנות ומדדתי דברים שישבו עלי ממש טוב ובכל זאת לא קניתי. המחירים הרתיעו אותי ושוב הרגשתי שאני מרשה לעצמי הרבה יותר מדי. אני אוהבת למדוד בגדים שיש פחות סיכוי שאלבש אבל זה סוג של תחפושת. הסגנון השנטי הזה של בגדים רפויים ישב עלי ממש יפה אבל אז חשבתי לעצמי שזה יהרוג את מעט המוטיבציה שלי לרזות ולו כדי להוכיח לעצמי שאני עדיין יכולה. בלוטת התריס שלי נדפקה קלות ולמרות שזה אומר לגבי בעיקר כדור נוסף בבוקר זה אומר גם שחילוף החומרים שלי איטי יותר ואז, הפתעה הפתעה משמינים.

אני קרובה בשני קילו למשקל השיא שלי שבעקבותיו התחלתי דיאטת "שומרי משקל" וירדתי ממש יפה ואפילו החזקתי מעמד שנתיים. על מי שאני עובדת, כשאני במסגרת מתאימה אני פורחת ובכל זאת די, מספיק. אין לי כסף לזה. זה המון כסף והמוטיבציה שלי לא מספיק חזקה בשביל להרגיש שזה שווה את הכסף.

אני רוצה לאכול את מה שבא לי כי מבחינתי זו התגלמות החופש ונורא קשה לי לווצתר על החופש הזה. ומצד שני אני רואה את הכתבה על אבי ביטר (שמשקל היעד שלו הוא 100 קילו) ומפחדת. אני לא קרובה אליו בכלל אפילו לא בקצת אבל היי, להמשיך להשמין? מפחיד !

גם הוא לא נולד 190 קילו.

נמאס לי להיות בשלב שאני שונאת את הגוף שלי.אני לא שונאת אותו אבל רוצה להיות מחוברת אליו יותר.