המקום של ג'וליאנה

הכול מתגמד. אני מקבלת עדכון עם שמה וחושבת, או איזה יופי היא מצאה כוח לכתוב עוד פוסט ואז אני מקבלת את הבשורה המרה.

הבלוגרית המתה הראשונה שלי.

אהבתי את חדות האבחנה שלה, אהבתי את הכתיבה שלה שמחתי לקרוא אותה, הצטערתי על מחלתה. מוזרה ההיכרות הזאת במרחב הבלוגוספירי בו מכירים ואוהבים אדם אבל מצד שני ברוב המקרים לא מכירים.

זו אבידה נוראית למשפחתה ולאוהביה בחיים האמיתיים.

ויותר מזה אני לא יודעת מה להגיד.

כותרת הפוסט המבשר על מותה הוא השיר המתבקש: "ההתמוטטויות המתוקות של אביגייל" זה גם שיר המוטו בבלוג שלי בצירוף מקרים מוזר.

אביגייל, היית יקרה לי.