המקום של ג'וליאנה

עדיין נשארה לי התחושה הכבדה הזאת מהפוסט הקודם. יש בי צד שרוצה לפתוח במרתון קריאה של הבלוג של אביגייל מתחילתו כדי ליהנות ממנה עוד קצת אבל זה כואב מדי כרגע.

גיליתי שחיבוק עצום לנולי יכול לספק לו ניחומים. היום הוא לא רצה להפרד מטוליו ופשוט בכה בכי ארוך ואני פשוט חיבקתי אותו ובסוף הוא נרגע. צריך להוציא את הצער, אני מזכירה את זה לעצמי כי צער שנשאר חנוק עושה שמות בנפש.

עוד קצת זו גם התחושה שהייתה לי אתמול כשלקחתי את כל החפצים של נולי מהסבים שלי. בשנה הבאה הוא יהיה שבוע שלם בגן וזה שלב חדש בחיינו. עוד ניפגש אבל זה כבר לא יהיה אחת לשבוע. אנחנו מתנחמים בכך שהאפשרות נשארת.

משלימים עם העוד קצת בסוף עד העוד קצת הבא.