המקום של ג'וליאנה

ואנחנו עם פרפרים בבטן. נולי עוד לא יודע שאמורים להיות לו פרפרים בבטן. הוא רק יודע שתהיה לו גננת חגית (חגיתה חגיתה כמו שהוא קורא לה) ושהוא מחר הולך לגן. אני בטוחה שהדימוי שיש לו בראש הוא של הגן הקודם.אני מתרגשת וגם קצת סקרנית. משמח אותי שזו גננת ותיקה שהורים שולחים לגן כבר ילד שני או שלישי. זה בכלל לא דברשהייתי רגילה אליו.

אתמול רואיינתי על נושא ההנקה ע"י חברה שעושה על הנושא עבודה.  היא שאלה אותי בסוף מה לדעתי אפשר לי להיניק 11 חודשים (לדעתה זה סיפור הצלחה). חשבתי קצת ועניתי לה שדווקא זה שלא הייתי נעולה על שום דרך וגם נתתי בקבוק ופורמולה במקביל להנקה וחלק בי ידע שתמיד יש לי את האופציה להפסיק אם ארצה ואולי זה מה שהרגיע אותי ואפשר לי להמשיך כל עוד היה לי טוב.

אני חושבת שהגישה הזאת נכונה לי להרבה תחומים. לא להיות נעולה על דרך אחת ולדעת שזה בסדר לא להיות תמיד בשליטה וזה בסדר גם לאמץ מספר גישות. זה מאד מקל עלי ביחס לנולי (ראה הפוסט הקודם) וגם ביחס לעצמי.